מצפן זה מבוסס על רשומה בבלוג של שרון מיכאלי רמון, מתאריך 11.9.25. 

הרצח של צ’רלי קירק, שמניעיו טרם התבררו לחלוטין, הסעיר את ישראל והעולם. הוא ניצב בשורה של רציחות על רקע פוליטי שאין להן מקום בדמוקרטיה ויש לגנותן לחלוטין.

צ’רלי קירק היה אדם שהחזיק וקידם דעות קיצוניות וגזעניות. הוא תמך באופן מוצהר באלימות\ נגד מיעוטים ותפיסותיו זכו לאהדה רבה בקרב בני נוער בגלל נוכחותו הדומיננטית ברשתות החברתיות,

רציחתו הובילה לתגובות סוערות של אנשי ציבור מובילים. אל מול השימוש ברצח למטרות של דה-לגיטימציה והסתה, חשוב ללמוד את הרקע לאירוע ואת השלכותיו, ולעסוק בגבולות חופש הביטוי ובהתנגדות נחרצת לכל אלימות שהיא.

מה עושים בפעילות החינוכית?

בשלב הראשון, בהתאמה לשיח הנהוג בכיתה, בבית ובקהילה נפתח את העיסוק בסוגיה דרך ארבעה צירים מרכזיים: רצח פוליטי – משמעות | מי היה האיש? | חופש הדעה גבולות השיח והסתה | חיבור ליום יצחק רבין. 

נעזור לקבוצה לגוון את מקורות המידע שלהם, ולהשלים ידע שחסר, ונעודד אותם לשאול שאלות ברוח הפדגוגיה הביקורתית על כל אחד מן הצירים. שאלות לדוגמה שיעזרו לנו להתניע דיון בכיתה:

• מה ההבדל בין רצח פוליטי לרצח רגיל? אילו סוגי מסרים מנסים להעביר רוצחים פוליטיים, ומהי ההשפעה של רצח כזה על החברה והדמוקרטיה?
• כיצד לדעתכן הרקע של צ’ארלס קירק והשקפותיו הפוליטיות (למשל, ביחס לפמיניזם, לזכויות רפרודוקטיביות או לגזע) יכולות להסביר את תגובות הציבור השונות לרצח שלו?
• האם לדעתכן יש מקרים בהם חופש הביטוי עלול להפוך להסתה? היכן עובר הגבול הדק, ומי אחראי לקבוע אותו?
• איך אפשר ליצור שיחות שמאפשרות לא להסכים – אבל נשארות מכבדות ובטוחות?

בהמשך תמצאו חומרים ומידע שייסעו לכםן בבניית מהלך הדיון.

בשלב השני נקרין את התגובות על הרצח של קירק ונפתח עליהן דיון ושיחה במטרה להביא לידי ביטוי את מורכבות נקודות המבט.

• במענה לדבריו של הר-נבו, כיצד לדעתכן העובדה שבארצות הברית נשק נגיש מאוד, משפיעה על היקף מקרי האלימות הפוליטית?
• האם אפשר לזהות ביטויים שמרגיעים את השיח וביטויים שמלהיטים אותו?
• מה תפקידם של אנשי ציבור, עיתונאים ורשתות חברתיות בעיצוב הטון של השיח אחרי רצח פוליטי?
• בקשו מהתלמידים/ות לבחור אחת מהתגובות לרצח. אילו מילים הם היו משנים כדי להפוך אותה לפחות מסיתה או פחות מעוררת מחלוקת, ועדיין לשמור על המסר העיקרי?
• אילו כלים או כללים הייתם מציעים כדי לנהל שיחה ברשתות החברתיות גם כשיש חילוקי דעות עמוקים?

מי היה צ’ארלס קירק

צ’ארלס “צ’ארלי” ג’יימס קירק (14 באוקטובר 1993 – 10 בספטמבר 2025) היה פעיל חברתי, סופר ומנחה תוכנית רדיו שקידם את ערכי הימין השמרני האמריקאי. הוא נודע בעיקר כאחד משני המייסדים של הארגון השנוי במחלוקת “Turning Point USA”, שנועד לקדם ערכים שמרניים בקרב האוכלוסייה הצעירה בארצות הברית, ומנכ”ל של חלק מהארגונים המסונפים אליו. כמו כן, כיהן בוועד המנהל של ארגון הימין הוותיק “Council for National Policy”. הוא נרצח מירי מתנקש במהלך כנס באוניברסיטת יוטה ואלי. (מתוך הערך צ’ארלי קירק, וויקפדיה). 

העולם על פי קירק – דוגמאות לדעות שהפיץ

בקמפיין של טראמפ ב-2016, קירק הצהיר כי הוא לא המעריץ הגדול של טראמפ אך יצביע לו ואפילו סייע לו לקראת סיום הקמפיין. בקמפיין ב-2024, הוא כבר היה אבן ראשה. הוא עבר בין 25 קמפוסים של מכללות בארה”ב, הטיח בסטודנטים שהם עוברים שטיפת מוח וקרא להם לצאת להצביע. בעד טראמפ כמובן. הוא עשה את זה פשוט, קל ובעיקר ויראלי בטירוף. הקים אוהלים בקמפוסים, קרא לסטודנטים לשאול אותו כל שאלה, וטרף אותם עם תשובות קולחות.

הוא הפיץ בלי סוף תיאוריות קונספירציה. זה התחיל עם הקורונה, הוא טען למשל כי ארגון הבריאות העולמי הסתיר מידע על הווירוס. הוא הושעה זמנית מטוויטר לאחר שטען בזכות כל מיני תרופות שמרפאות את הווירוס, והעלה כל מיני טענות כוזבות בנושא. הוא טען ב-2020 כי הבחירות בארה”ב זויפו וגרמו להפסדו של טראמפ והפיץ סיפורים כוזבים נגד אוקראינה בתחילת המלחמה מול רוסיה.

תגובות ציבוריות לרצח

שימו לב לאלו תגובות תגובות מאזנות התייחסות לרצח או לדמותו המורכבת של קירק, ואלו תגובות מלבות פירוד, הפחדה ושנאה.

בן כספית מצטט את רן הר -נבו (פייסבוק 11.9.25) התייחסות לרציחות פוליטיות בארה”ב ובכלל

‏לאישה בתמונה קוראים מליסה הורטמן, אחת הדמויות הבכירות ביותר בפוליטיקה של מדינת מינסוטה, הובילה את הקואליציה הדמוקרטית בבית הנבחרים. ב-3:35 בבוקר, ב-14 ליוני 2025 (לפני 4 חודשים בלבד!), דפק על דלת ביתה בפרברי מינאפוליס שוטר במדים. הוא היה מתחזה. אחרי שפתחה את הדלת הוא רצח אותה ואת בעלה מארק בדם קר. שעה וחצי לפני כן דפק אותו רוצח, ואנס בולתר, בדלת הבית של הגבר בתמונה – הדמוקרט ג’ון הופמן, סנאטור במדינת מינסוטה. הוא ירה בו 9 פעמים ובאשתו איבט. הם נפצעו קשה וניצלו בנס, עדיין בתהליך שיקום. ברכב של הרוצח נמצאה ״רשימת מטרות״ שכללה דמוקרטים בולטים במינסוטה, כולל מושל המדינה, אילאן עומאר ואקטיביסטים שתומכים בזכויות אדם ובהפלות. זה היה אירוע שזעזע את אמריקה, כמו שכל רצח פוליטי צריך לזעזע, אבל רובכם כנראה לא שמעתם עליו בכלל. הוא לא עבר את האוקיינוס כי לא ניסו להשתמש בו כדי לפתוח במסע הסתה מטורף נגד ימנים בישראל. נסיונות לרצח פוליטי הן אירוע שארה״ב ידעה הרבה הרבה יותר מדי ממנו: ארבעה נשיאים נרצחו (קנדי האחרון שבהם ב-1963), שניים ניצלו (רייגן וטראמפ רק לאחרונה), מנהיגים חברתיים מכל קצוות הקשת (מרטין לותר קינג, הארווי מילק, רוברט קנדי) ועוד ועוד ועוד… בראייה היסטורית, וגם כאמור רק בשנה האחרונה, הכדורים בארה״ב עפים משני הצדדים. והכדורים האלה, צריך וחשוב לזכור, נמצאים ברחבי סניפי וול מארט ברוב ארה״ב, ממש ליד המסטיקים וסוכריות הגומי. אפשר לקנות אותם בפחות מדולר, מי שראה בעיניים יודע על מה אני מדבר. על פי רוב ההערכות נמצאים בידי 350 מליון אמריקאים כמעט חצי מיליארד נשקים. בבתים! זה בלתי נתפס בתיאוריה, אבל אחרי שאתה מטייל ברחבי ארה״ב ומבין שברובה יותר קל לקנות רובה ציד מלהשיג בקבוק וויסקי, אתה מבין גם עד כמה האלימות נמצאת מרחק קצר של התקף טירוף בודד. לא רק כשמדובר רצח פוליטי. יותר מ-45,000 אמריקאים מתים מדי שנה משימוש בכלי נשק. קצת יותר מ-50% הן התאבדויות, ביתר מדובר במקרי רצח, כולל אירועי ה-mass shooting שאנחנו מכירים מהתקשורת. רק להבין את עוצמת הטירוף: שיעור הרצח מנשק חם בארה״ב הוא כ-6 ל-100,000 תושבים. בקנדה הוא 0.5, באנגליה הוא 0.05, בגרמניה 0.06, ביפן הוא שואף לאפס. בפועל, שיעור המוות מנשק חם בארה״ב גבוה פי 10 עד 100 מזה של רוב המדינות המערביות. המצב כל כך חמור שבבתי הספר שהילדים שלי למדו בהם בברוקלין, אחת לכמה חודשים נערך Drill שבו הילדים מתרגלים אירוע של ירי בבית ספר, מתחבאים מתחת לשולחנות. כששמעתי על זה בפעם הראשונה מהילדים שלי התפלצתי. משהו בי קפא. אין דבר כזה באף מדינה אחרת! ב-24 השעות האחרונות נערך בישראל מסע הסתה מפלצתי של מכונת רעל שפשוט תשתמש בכל מה שיגיע לידיים שלה כדי ליצור פה פילוג, שנאה ואלימות. הוא כולל דיסאינפורמציה, אנשים עוד לא מחקו פה פוסטים אלימים שהתבררו כשקרים מוחלטים, זה פשוט פחד אלוהים. הקלות שבה שנאה בלתי נשלטת יכולה להפוך לרצח בארה״ב היא פשוט בלתי נסבלת. הכדורים – וזה בניגוד מוחלט להיסטוריה פה בישראל – אכן עפים בשני הכיוונים. אבל הם עפים כל הזמן והם המחלה האמיתית והעמוקה של אמריקה. הנסיון לקחת מחלה עמוקה שלא קשורה אלינו ולהשתמש ברצח פוליטי מתועב כדי לייצר כאן אצלנו שנאה אלימה ואיומה, הוא מתועב לא פחות. והמנוע שמייצר את מסע ההסתה הזה הוא הסכנה הקיומית הכי גדולה לעתיד שלנו פה. נוח בשלום על משכבך, צ׳רלי קירק. רצח הוא רצח והוא נתעב ומעורר חלחלה. כי אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה! ומי שעושה בה שימוש כדי לייצר עוד אלימות, הוא האוייב הכי גדול שלה…

רוצות ורוצים ללמוד עוד? להרחבה נוספת

תפקידו המשמעותי בעיצוב דעת הקהל האמרחקאית והעמקת הקיטוב גם בישראל – מאמר דעה בוואלה, 11.9.2025

מי היה צ’ארלי קירק – מאמר באנגלית, מתוך ה- Guardian, 12.9.25

קרדיט לתמונת השער: IMAGO/SOPA Images