(צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק)
סיפור מארגן
הסכסוך האלים המתמיד שבו נתונה ישראל כרוך, מאז הקמתה, ביצירת מתח בין צרכי הביטחון הלאומי לבין עקרונות דמוקרטיים וזכויות אזרח. על בסיס מתח זה, ובמיוחד בעתות מלחמה, עקרונות דמוקרטיים עשויים להירמס הן בגלל אילוצי ביטחון לאומי ממשיים, ולא פחות מכך על-ידי מהלכים העושים שימוש בטיעוני ביטחון לאומי. חופש הביטוי (=מה שלא נוח לנו לשמוע) נבחן דווקא בעיתות מלחמה, במיוחד בשתי זירות: החברה הערבית ומערכת החינוך (בתי ספר ואקדמיה). במערך נבחן את השפעות המקארתיזם בתקופת המלחמה.
מסר מרכזי
חופש הביטוי הוא אבן בוחן של הדמוקרטיה. דמוקרטיה שנמצאת בסכסוך מתמיד ובמלחמות חווה מתקשה לשמור על אופיה הדמוקרטי. הדרך לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית עוברת, בין היתר, בסירוב לראות במלחמה דרך קיום יחידה וערך בפני עצמו, בסירוב להכפיף באופן אוטומטי זכויות אדם ועקרונות מוסר לשיקולי ביטחון לאומי, ובמאמץ להתקדם למציאות של שלום.
שאלה מסדרת
כיצד משפיעה מציאות הסכסוך המתמשך בכלל, והמלחמה הנוכחית בפרט, על החשיבות שמוסדות השלטון והאזרחים מייחסים לזכויות אזרח ולעקרונות דמוקרטיים? כיצד היא משפיעה על נכונותנו להיאבק לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית?
מהלך המערך
חופש ביטוי וחופש אמנותי נוכח מלחמה מתמשכת:
- המקרה של “מלכת אמבטיה” והדרישה משר החינוך והתרבות יגאל אלון להוריד אותה.
קוראים יחד את השיר עשרת הדיברות (חנוך לוין) שלקוח מ”מלכת אמבטיה”. (יש להתייחס לכך שזו לא רק דוגמה לתוכן מהמחזה, אלא שהוא יוצא כנגד מחיקת עקרונות המוסר בחסות צורכי הביטחון, עניין שקשור ישירות לסוגייה בה עוסק השיעור).
מספרים על הדרישה מיגאל אלון, שר החינוך והתרבות באותה עת (ראשית שנות השבעים), להוריד את ההצגה.
מה הייתם עושים במקומו?
קוראים את התשובה של יגאל אלון.
דמוקרטיה וביטחון לאומי
קוראים את הקטע הבא:
דיון
- איך מצב של מלחמה משפיע על היחס שלנו לזכויות אדם?
- איך נכון להתמודד עם ההשפעות הללו?
עבודה בקבוצות – מקרי מבחן אקטואליים:
הצעת “חוק האג”, והצעת החוק להורדת הרף בעבירות הסתה לטרור. ניתן לפצל ולתת למחצית הקבוצות מקרה אחד ולמחצית השניה את המקרה השני.
מליאה בכיתה
קריאת קטע ממאמר שיגאל אלון פרסם בעת שהיה שר החינוך והתרבות (ראשית שנות השבעים).
אכן, פה ושם כבר נלחשת אף בתוכנו השאלה, אם כי בקול דממה דקה: האין אורבת לנו סכנתה של הידרדרות אל זרועותיו של פולחן הכוח והסגידה לצבאנות? […]
אין ספק: תנאי מצור, הרג והרס רכוש – שלנו ושל האויב – אינם תנאים אופטימליים לחינוכו של אדם יוצר, שלם ושליו ברוחו. העובדה, כי לא אנו בחרנו במציאות זו ושלא אנו נושאים באחריות להתהוותה, אינה משנה כהוא-זה את המציאות עצמה ואת השלכותיה החברתיות והנפשיות.
קל, כמובן, לפטור את השאלות הללו בשאלה אחרת, פשוטה ואכזרית: כלום יש לנו ברירה? והדבר נכון כנכון היום – אין לנו ברירה. […] בנסיבות כשלנו, אין לך דבר הומאניסטי יותר מהסתכנות עצמית ומודעת להגנת חיי אדם, קל וחומר להגנת עם שלם. אף על-פי כן: הוויה צבאית כה ממושכת ואינטנסיבית, שהילד נושמה למן רגע צאתו לאוויר העולם ונפגש עמה פנים אל פנים בנעוריו, בעודנו נוח להשפעתה ולקליטתה, נושאת עמה סכנות חמורות, העלולות לפגום בתודעתו ההומאנית של הדור. היא גם עלולה להצמיח בו נוקשות ותכונות של דורסנות, שמחר – אם לא היום – יתנו אותותיהם בכל מערכת יחסי האנוש שלנו. […]
כלום בידינו למנוע את הדבר? אני מאמין שכן.
[…]
ככל שהמלחמה תמשך יותר, כן תגבר, בדרך הטבע, עוצמתם של הלכי הרוח האנטי-דמוקרטיים והאוטוריטאריים ברחובנו, שיתיימרו במיתוסים כוזבים לגאול את החברה משממונה הרוחני, ומהתרוקנותה מערכים חברתיים. לכן, גם כשלבנו עם המתרחש בחזית, אל נעצום עינינו מפני ההתפתחויות בעורף. הכל יודעים, כי מלחמה משמעה סולם עדיפויות סלקטיבי גם בחיי המשק ובתכנון היעדים החברתיים, ההשכלתיים והתרבותיים. עם זאת, אסור כי נוותר בשם נימוקי בטחון, כביכול, על חתירתנו לחברת-מופת צודקת, שככל שתהיה צודקת יותר, כן תגדל נכונותם של בניה להזדהות עימה ולהגן עליה. לא ייתכן להשאיר את האחווה ואת הערבות ההדדית רק לשדות הקרב. אלו מחייבות – וביתר שאת – את העורף. […]
בחזרה לעמוד השער
שער 3: משבר הדמוקרטיה ופתרונו
למערך הקודם – מערך 11
משבר הדמוקרטיה הישראלית
למערך הבא – מערך 13
חזון עתידי לדמוקרטיה הישראלית