מטרות:
- הבנה של הכח והשימוש שפוליטקאים עושים ברגש השנאה.
- חוסר אמון בין ציבורים בחברה ובין הציבור למערכות השלטון מפרק את הדמוקרטיה מבפנים.
- על מנת להיאבק בשיח השנאה צריך לייצר גבולות ברורים של מותר ואסור בתוך החברה.
קוראים שיר של ויסלבה שימבורסקה, מבקשים מהחניכים לסמן בשיר שורה שהם התחברו אליה
שאלון לדיון:
מפזרים ברצפה מחקר שנעשה על ידי תנועת פנימה על מצב השנאה בישראל.
שאלון לדיון:
עוברים עם החניכים על אמירות שונות של פוליטיקאים ביחס לקבוצות בחברה הישראלית (לפני השיעור חפשו דוגמאות מהשבוע)
שאלון לדיון:
מראים לחניכים קריקטורה שיצאה יום אחרי רצח רבין בו נראה אקדח יוצא מתוך פה צורח.
שאלון לדיון:
מראים לחניכים עיצוב גרפי של פרדוקס הסובלנות
קוראים פסקה קצרה של עירן הלפרין
״דמוקרטיה לא יכולה להתקיים כששיח של שנאה וגזענות הופך לנורמה. חופש הביטוי הוא ערך יסוד – אבל הוא לא חסין מפני גבולות. ברגע שמילים הופכות לנשק שמסמן קבוצות שלמות כאויבות, שמערער את הלגיטימיות של מוסדות השלטון, או שמדרדר את השיח לאלימות – הן מפסיקות להיות חלק מהמרחב הדמוקרטי, והופכות לאיום עליו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שוב ושוב ששנאה לא נשארת בגבולות המילים, אלא מתגלגלת למעשים קשים.
המשמעות היא שהאחריות לשמור על הדמוקרטיה לא נמצאת רק אצל המחוקקים או המנהיגים, אלא גם אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אנחנו צריכים להציב גבולות ברורים בשיח – לדעת לבקר, להתווכח ולהיאבק על עמדותינו, אבל מבלי לגלוש לשנאה ולהשפלה. רק אם נצליח לנהל מחלוקות מתוך כבוד הדדי, נוכל לשמור על חברה חיה ובריאה, שבה השונות היא מקור לעוצמה ולא קרע. “
נבין את מושג הפופוליזם ואת האופן שבו הוא מאיים על הדמוקרטיה הליברלית – דרך פילוג, התקפה על מוסדות ושחיקת זכויות אדם.
איך הרשתות החברתיות שינו את השיח הציבורי? נעסוק בפייק ניוז, תיבות תהודה וקיטוב חברתי.
השער עוסק באיומים המרכזיים על הדמוקרטיה כיום: רשתות חברתיות, פוליטיקה של שנאה, פופוליזם והתרחבות פערים כלכליים. נבחן כיצד תופעות אלו מגבירות קיטוב, מחלישות אמון ציבורי ומערערות את יסודות החירות והשוויון.