משך הפעילות: שעה ו15 דקות
מטרות:
- יצירת רגש חיובי ומוטיבציה להשתתפות אזרחית בבחירות.
- עידוד גיבוש עמדה פוליטית אישית ומנומקת במסגרת תחרות פוליטית דמוקרטית.
- אימוץ התפיסה הרואה במחלוקת ערך חשוב, ותרגול ויכוח פוליטי סובלני ומכבד כלפי עמדות שונות.
- פיתוח חשיבה ביקורתית כלפי ניסיונות לדה־לגיטימציה של תפיסות דמוקרטיות אחרות.
- הגדרת גבולות אדומים לשיח פלורליסטי: הבחנה בין מחלוקת דמוקרטית לגיטימית לבין עמדות החורגות ממנה.
מהלך:
תרגיל פתיחה -15 דקות
המנחה פותח את המשבצת ושואל את החניכים.ות/תלמידים.ות לחשוב על השאלה: “אם היית יכול.ה לבחור דמות מפורסמת (לא מעולם הפוליטיקה) לראשות ממשלת ישראל, את מי היית בוחר/ת ולמה?”
בניית קמפיין דמיוני:
נבחרים.ות שלושה נציגים.ות המתבקשים.ות לחשוב על שלושה מסרים מרכזיים בנושא משותף, שאותו הדמות שלהם.ן מציעה לקדם – כאילו מדובר בקמפיין פוליטי.
נושאים לבחירה:
- כמה מבחני בגרות צריכים להיות?
- מאיזה גיל ניתן להוציא רישיון נהיגה?
- שימוש בטלפון בבית הספר.
- שימוש ב-AI לצורכי לימודים.
לאחר הצגת המסרים, שאר חברי הקבוצה מצביעים.ות לנציג.ה שנראה להם.ן האמין.ה והמשכנע.ת ביותר.
דיון:
- לפי מה בחרתם.ן?
- אילו דברים גורמים לנו לבחור במועמד מסוים?
- מה חשוב שמועמדים.ות יציגו כדי שנבחר בהם.ן?
- מה היה משתנה אם לא הייתה אפשרות לבחור, והייתה רק אפשרות אחת?
- מדוע לדעתכם.ן חשוב שתהיה אפשרות לבחור נציגי ציבור?
דגש למנחה: הקריטריונים לבחירה חייבים להיות במסגרת של הדמוקרטיה הליברלית. לדוגמה, גם אם קיים נציג.ה או דעה שהתלמידים.ות מזדהים.ות איתה והיא כוללת אמירות גזעניות או פוגעניות, היא נמצאת מחוץ לגבולות הדמוקרטיה ואין להתייחס אליו כאופציה לגיטימית.
תחרות פוליטית וגיבוש עמדה פוליטית – 40 דקות/שעה
מחלקים את כל הכיתה לקבוצות קטנות. כל קבוצה מקבלת טבלה בעלת כניסה כפולה: בציר ה‑Y שם של מפלגה פוליטית ובציר ה‑X נושא מרכזי בחברה הישראלית. באמצעות חיפוש באינטרנט (במצע, בהצהרות ובכתבות) — מחפשים.ות מה כל מפלגה מציעה ביחס לנושאים שבטבלה. ממלאים.ות את הטבלה בהתאם להצעות של כל מפלגה.
לאחר מכן, חוזרים.ות לקבוצה הגדולה וכל קבוצה מציגה את המפלגה שעליה עשתה חקר. המנחה משתמש/ת בטבלה מלאה בתור עזר להצגת הקבוצות.
דגש למנחה: מטרת תרגיל המחקר היא לפתח אצל המשתתפים.ות מיומנות מחקרית, הכוללת התנסות באיסוף וניתוח מידע בצורה עצמאית, שתסייע להם.ן גם לגבש עמדה פוליטית מושכלת. במהלך התרגיל המשתתפים.ות יכולים.ות להשתמש במצעי מפלגות, הצהרות, כתבות, ציטוטים, עמודים רשמיים של מפלגות או דמויות מרכזיות בהן, וכן ברשתות חברתיות. חשוב כבר בתחילת התרגיל – וגם במהלך הצגתו – להדגיש בפני הקבוצה את ההבדלים בין סוגי המקורות: אמירה רשמית של המפלגה לעומת פרשנות עיתונאית, למשל. בנוסף, יש לעודד את המשתתפים.ות לבדוק האם יש הצהרות או מסרים שמשתנים לאורך הזמן ולהבין את מקור המידע שבו הם.ן משתמשים.ות.
דיון לאחר הצגת הטבלה:
- איפה יש ריבועים ריקים?
מדוע הם ריקים? האם לא נמצאה הצעה של המפלגה בנושא הזה? - האם לכל מפלגה יש מידע ותמיכה?
אם אין מידע על נושא מסוים — איך אפשר לדעת מה המפלגה מציעה? מה קורה כשאין מידע? - האם יש מפלגות שמציעות דברים דומים?
למרות זה, הן ביחד בקואליציה או לא— מה אפשר ללמוד מזה? - האם יש מצבים שבהם שתי מפלגות מציעות את אותו הדבר, אבל בפועל מתנהגות כאילו הן יריבות?
למה לדעתכם זה קורה? - אילו קולות או קבוצות לא קיבלו ייצוג בטבלה?
מדוע חשוב לנסות לשמוע גם את הקולות והקבוצות האלה? - איזה עוד נושא חשוב להכניס בתור סוגיה חשובה לקראת הבחירות הבאות? למה?
אין מקום לדה לגיטימציה של היריב, גם בכנסת וגם ברחובות – 20 דקות
מערכת הבחירות היא מרכיב מרכזי בדמוקרטיה, אך הקמפיין הפוליטי אינו מתחיל רק עם פתיחתו הרשמית, אלא מתקיים באופן מתמשך גם לפני כן. בדמוקרטיה יש מקום ליריבות פוליטית, והיא אף חיונית לקיומה, שכן היא מאפשרת התמודדות בין רעיונות, תפיסות עולם ומנהיגים שונים. עם זאת, לצד היריבות הלגיטימית קיימת גם סכנה: לעיתים הקמפיין הפוליטי חורג מגבולות הוויכוח הענייני ופונה לדה־לגיטימציה של היריב, כאשר הוא מוצג כמי שמאיים על המדינה או פועל נגדה. במצבים כאלה היריב אינו נתפס עוד כשותף למשחק הדמוקרטי, אלא כמי שמחוץ לכללי המשחק – תופעה שעלולה לפגוע באיכות השיח הציבורי וביסודות הדמוקרטיה עצמה.
צפו בסרטון הבא:
שאלות לדיון:
- לפי הסרטון, מה היא המשמעות של המילה בגידה?
- למה, לדעתכם משתמשים במילה בגידה כדי להתייחס ליריב פוליטי?
- מה היא הסכנה לדמוקרטיה להפוך את היריבים לבוגדים?
דגש למנחה: שימוש ברטוריקה של “אויב” במקום “יריב” הוא אחד הכלים המרכזיים בקיטוב פוליטי ובערעור יסודות הדמוקרטיה. בדמוקרטיה בריאה, יריב הוא מישהו שיש לי איתו מחלוקת עמוקה על הדרך, אבל שנינו פועלים בתוך אותם כללי משחק. אויב או בוגד, לעומת זאת, הוא מי שנתפס כאיום קיומי שיש להכניע או לסלק.
יש כיום בישראל מגמה של דה־לגיטימציה כלפי דעות מסוימות, בטענה שהן “אנטי־ישראליות”. כך למשל נטען כי מי שתומך בשלום או מבקר את המלחמה פועל נגד המדינה. לפניכם שני מקרים שהתרחשו בחברה הישראלית: האחד עוסק בעיתונאית שהביעה את עמדתה בנוגע לפשיעה בחברה הערבית וקריאה לאזרחים הערבים להצביע כדי להשפיע על עתידם; והשני עוסק בפעילי שלום שהוטרדו לאחר הפגנה על ידי פעיל ימין שלא הסכים עם דעותיהם.ן:
חלקו את הקבוצה לשתי תתי־קבוצות, הוקצו לכל קבוצה מקרה אחר. לאחר קריאת הכתבה וצפייה בסרטונים הנלווים, חזרו למליאה ובקשו מכל קבוצה להציג את המקרה שלה לפי השאלות הבאות:
- מה קרה
- מי מעורבים.ות באירוע, איזה דעות ציבוריות יש לאנשים האלה
- מה היא הדעה שהיא לא מקובלת ובעקבותה משתמשים בכוח כדי למנוע מהאנשים להביא אותה?
- איך פעלה המשטרה במקרים האלו? האם הייתה אכיפה?
לדיון:
- מהן ההשלכות של קמפיין הפחדה כזה על מי שיש לו/ה דעה שונה?
- מה ההבדל בין ביקורת לגיטימית לבין ביקורת מסיתה?
- מה הופך עמדה או ביטוי ללא־לגיטימיים?
- האם אתם חשים.ות שיש בישראל עמדות שסובלות מדה־לגיטימציה?
דגש למנחה: חשוב להמחיש כי התחרות הפוליטית אינה מתנהלת רק בין חלופות ורעיונות, אלא גם בזירה של דה־לגיטימציה לעמדות מסוימות. תהליך זה מחלחל לציבור, מקשה על הבעת עמדות שונות ולעיתים מוביל פוליטיקאים ליישר קו כדי להימנע מביקורת. דה־לגיטימציה מתקיימת לא רק במערכת הפוליטית אלא גם במרחבים חברתיים ותרבותיים, ועלולה ליצור תרבות של השתקה ולפגוע בשיח הדמוקרטי
סיכום:
תחרות הפוליטית ובמגוון עמדות הן החרכיות בבחירות, על מנת לייצג את כל החברה. דמוקרטיה מבוססת על ויכוח מכבד ועל בחירה בין חלופות, ויש גבולות לשיח – פגיעה, הסתה ואלימות אינם חלק מהדיון הדמוקרטי. כדי לבחור באופן מושכל, חשוב להבין מה כל מפלגה מציעה ולבחון מדוע לתמוך בה. כתהליך חברתי רחב, דה־לגיטימציה אינה מתרחשת רק בכנסת או בין פוליטיקאים, אלא גם בציבור. לכן, כאזרחים ואזרחיות עתידיים.ות לבחור ולהיבחר, תפקידנו להשתתף בבחירות, לקיים שיח מכבד, להציב גבולות דמוקרטיים ברורים, ולעודד יריבות פוליטית לצד דחיית עוינות והסתה – ובכך לשמור על ערכי הדמוקרטיה.