צילום: יוסי זמיר שתיל סטוק
מטרת צה”ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה. ביסוד השירות בצה״ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל – מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי – לאזרחיה ולתושביה
מערך 1: ערך ההגנה (קיימת מצגת מלווה למערך)
- זכות וחובה: העמקת ההבנה כי ההגנה העצמית היא זכות מוסרית והיסטורית בסיסית של העם היהודי בארצו. היכרות עם היסודות של הקמת צה”ל.
- מהות ה”הגנה”: בירור המושג “הגנה” כערך מכונן של הכוח הצבאי הישראלי – מה הוא מעמיד במרכז וכיצד הוא מעצב את זהותנו כלוחמים.ות.
חלק א’: מה היא הגנה יהודית?
קוראים עם המשתתפים.ות את מעשה שהיה מאת לאונרד פיין ודנים.ות:
- על מה היו מדברים היהודים בעבר?
- מדוע לדעתכם חבריו של ברל הגיבו אליו בזלזול
- למה הגויים חושבים שהיהודים צדקנים, מתנשאים ומוסרים יותר מהשאר?
- מה מבינים היהודים בגולה לגבי ההגנה?
- מה דעתכם- האם גם כשליהודים יש רובים הם לא צדים?
- האם ניתן להגן על החיים, גם בנשק, ועדיין להיות מוסריים?
- האם ההגנה על החיים היא ערך? האם הגנה על האדמה היא ערך?
למדריך.ה: בעבר היו היהודים בטוחים כי כל עוד יישארו מסוגרים בעצמם – כך ישמרו על כוחם ועל חייהם מפני איומים מבחוץ. ההיסטוריה היהודית מספרת את סיפורו של עם נרדף שבחר להגן על עצמו באמונה רבה ובשימוש לא רב בכוח, סמינר צבא תשע”ה תפיסה שהשתנתה מאוד לאורך השנים. עולה השאלה- האם ההגנה היהודית, על החיים והאדמה היא אכן ערך, והאם ניתן להגן על החיים בצורה מוסרית ולא כוחנית. עם שאלה זו וביטוייה היום נתעמת לאורך הפעולה הקרובה.
חלק ב’: אתוס של הגנת החיים
מחלקים את הקבוצה לשתי קבוצות. לכל קבוצה מחלקים מקור לימוד המלווה בשאלות מנחות. המשתתפים.ות מתבקשים.ות לקרוא את הטקסט ולהשיב בכתב על השאלות המצורפות.
הגנת החיים- נחמן סירקין:
- “לא הניצחון כי אם העמידה על הנפש מכפרת על המלחמה, וכשרה היא זעקת המלחמה רק כשמתגלגלת היא בשירת החיים”-מה משמעות המשפט?
- האם יש משהו שיכול באמת לכפר על המלחמה?
- מפני מה צריכים בני העבודה להגן על העם והארץ?
- מהי “המכשלה מבפנים” שסירקין מדבר עליה?
- האם הגנת החיים היא בהכרח כוחנית והרסנית או יכולה להיות מונעת גם ממקומות אחרים?
- עוד מחשבות על הטקסט:
- משפט שעולה לי ביחד לטקסט:
מכתב בסופו של המסע לפולין – הדר גולדין:
- מהי המשמעות של לדעת לאן אנחנו הולכים? כיצד זה יכול להיות קשור למושג “הגנה”?
- מהי לדעתכם המשמעות של להיות בן אדם, ושל “להיות איש במקום שאין אנשים”?
- למה לדעתכם התכוון גולדין כשכתב “נשק מסוג אחר”? אילו דברים יכולים לשמש אותנו ככלי להגנה?
- מה המשמעות של התבוננות בעבר כדי להבין את חשיבותה של ההגנה?
- מה הקשר בין הגנה לבין התנהגות אנושית המבוססת על ערכים?
- משפט שהתחברתי אליו מתוך הטקסט:
חלק ג: ערך ההגנה בישראל היום
מראים לקבוצה כמה כתבות על התמודדות על ערך ההגנה כיום.
שאלות לדיון:
- האם האתוס של ערך ההגנה עוד קיים בתודעה הישראלית לדעתך בימנו?
- אילו כלים יש למדינת ישראל להגן על עצמה מלבד כוח צבאי?(לדוגמא מדיניות שמיצרת בטחון ארוך טווח, כלי הגנה, בריתות) מה זה דורש ממנה?
- מה הקשר בין זהות החברה לבין האופן שבו היא בוחרת להגן על עצמה?
- כיצד שומרים על ערך זה במציאות של אסון ואכזריות ופחד ממשי?
סיכום:
כל אחד.ת מקבל.ת עותק של המכתב “אל המתגייסים” של ברל כצנלסון מתוך דף המקורות. קטע זה נכתב על ידי ברל לאנשי העלייה השנייה שבחרו להתגייס לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה.
לאחר קריאת המכתב, מה לדעתכם.ן משמעותו של ערך ההגנה בצה”ל, ומדוע חשוב לשמור עליו באופן אחראי וממלכתי? כתבו את תשובתכם.ן על פוסט־איט והדביקו אותו על הבריסטול המשותף.
| מילות סיכום: לאורך ההיסטוריה היהודית, ישנן מחלוקות רבות ודרכי פעולה שונות בציונות על השימוש בכוח. אופן השימוש בכוח מהווה נקיטת עמדה על מהו ערך ההגנה וכיצד יבוא לידי ביטוי בחברה בה אנו חיים. ערכי החברה באים לידי ביטוי בחוסן הלאומי, בהלך הרוח ובדרכים בהן כל חברה בוחרת להגן על עצמה. עלינו להבין במשותף את המגמות השונות והקשר בין אופי החברה לאופי ההגנה. לשיח הציבורי ולסולידריות. לרצות לחזק ולשמור במשותף על ערך ההגנה, למנוע לאומנות וגזענות במידת האפשר ולקרוא לשמירה על המדינה, הציונות וערכיה. הבחירה לא לשמור ולהגן על מדינת ישראל תביא לסופה, ואופי ההגנה הוא שיקוף של המתרחש בחברה. עלינו לשאול איך יכולה ההגנה להיות מוסרית ובונה ולא רק כוח הרסני? מה מוטל עליי כדי לשמור על ערך ההגנה ולקיים אותו? האם קיימת עמדה בין המלחמה לבין שמירה על הבית? |
מעשה שהיה – לאונרד פיין
זה היה בשנת ,1860 או אולי ,1961 בפינסק או שמא במינק. בכל מקרה, חיכו שזה היה ומתי שזה היה זה היה פחות חשוב. מה שכן הוא שהיינו תריסר יהודים, שהיו נפגשים כל שלישי בערב, במעיין פרלמנט. ועל מה היו מדברים היהודים? איזו שאלה.. על איך יראה העולם ביום מן הימים- כלומר איך ירושלים תיראה. הם היו מדמיינים בפרטי פרטים את ירושלים, את האקלים, מה לומדים, האוכל, התרבות, השיחות תכנון הללו התפתחו לריטואל קבוע. וכל כמה זמן היה בחור סקפטי אחד בשם ברל מפריע ואומר: “אולי בשם אלוהים, אפשר לשנות פעם אחת את נושא השיחה? באמת זה כבר משעמם, כאילו אם באמת כל כך חשוב לנו איך תהיה ירושלים, אז בוא עבור לשם, נארוז ונלך? אם נאהב- נשאר, ואם לא נאהב – נהפוך אותה למשהו שכן נאהב.” כל חבריו הגיבו בבוז: “ברל , ברל, אתה נאיבי. אתה לא מבין כמה זה הרבה יותר פשוט ובטוח להישאר כאן בפינסק או במינסק, ולדבר על זה במקום להתעסק בכל המציאות הזאת שלך ..” הפרלמנט שלנו , שהיה מורכב מחברים משכילים ויודעי עולם, החליטו להזמין באחד מהשבועות את החבר הגוי שלהם. והם ישבו ושתו ונהנו. לבסוף אחרי שעות של יין ושיחה קם החבר הגוי ובא ללכת ואמר: “שמעו, היה כיף.. אבל אני חייב ללכת..” והיהודים ענו לו במהרה אך בבישנות: “להתראות , אבל.. רצינו לשאול שאלה קטנה.. המממ… מה אנשים כמוך חושבים על אנשים כמונו?” והגוי ענה:” מה אנחנו הגויים חושבים על היהודים?” וכשראה את ההנהונים המשיך “אנחנו חושבים שאתם חברה טובים, לא יותר ולא פחות מאחרים, אבל יש לנו בעיה אתכם.. אתם צדקנים ומתנשאים, וחושבים שאתם יותר מוסריים מכולם!!” היהודים, שהרגישו שאולי יש משהו בדברו, שתקו לרגע ואז ענו: “טוב, זה נכון שאנחנו חושבים שאנחנו מוסריים יותר.. אבל זה בגלל שזה נכון. זמנך קצר, אז לא נסביר מא עד ת למה אנחנו מוסרים יותר, אלא נדגים.. אתם הגויים צדים, ואילו אנחנו היהודים לעולם לא צדים. זה תמצית ההבדל” הגוי ענה בלגלוג מהול בכעס: “יא , עם טיפשי וחסר חשיבות… הסיבה היחידה שאתם לא צדים, היא שאנחנו לא נותנים לכם להחזיק רובה!” היהודים שתקו והסתכלו כאיש אחד על ברל, שיחזיר לגו י הגונה על דבריו וברל נעמד ואמר: “מחר נקום ונארוז! ונלך לארצנו, ישראל, שם נוכיח לכולכם שגם כאשר יהיו לנו רובים, לא נצוד!
מכתב למתגייסים- ברל כצנלסון
עוד מעט- והלכתם…ודממ ת מוות תשרור פה בסביבה. נסגור חלונות, ננעל בעדינו הדלת ונחניק זעקת לבותינו.. כי את כל האור ואת כל האוויר, את כל התקוות ואת על ההזיות עמכם לקחתם, אני נשארתי. לא צריך להגיד מדוע, לא צריך להצטדק. ואל תשאלוני. נשארתי, גופי הצלתי מחרב, אבל לבי וחצי נשמתי אתכם שם, על במתי השדה, על שדי הקרב, שדי מולדת,…. לא יהיה לי מנוח ולא אסלח לי- ידעתי זאת. אבל גם זאת ברור לי למדי- לא אסלח לי אם גם אלך למלחמה. קשה להיות מחוץ למחנה… בייחוד למחנה יהודה. יש חשק לחפור לי שוב אותו הבור שחפרתי בזמן הפארריות )עריקות מהצבא התורכי.( להיכנס עד שיעבור הלגיון העברי. אומלל האיש של דורנו, אשר בנפשו, יחד עם חרב הלוחם בעד לחם ובגד, בעד חופש ודרור, חי גם פרח, פרח בלא עת, פרח שצץ טרם זמן, פרח שרק אחרי עבור הזעם צריך היה לצאת מן האדמה. ורק זה רציתי להגיד טרם תלכו: בהינף חרבותיכם על האויב- אל תגעו בפרחים, אל תשחיתו פריחת נשמתכם! בהסתער על האויב, אל תרמסו ניצנים הרכים אשר שם בעומק לבכם. כי אל תחיתנו לא אל קנוא ונוקם.. הוא אל יצירה שקטה, אל דממה דקה, יעמוד נא כנגד עיניכם אליהו הנביא ההולך מכרמל לחורב לבקש אלוהים משאון השחיטה אל קול דממה דקה.
הגנת החיים- נחמן סירקין
רק בשם החיים הולכים בני העבודה למות, מזעיקים הגנה כנגד השונא מבחוץ, ואומרים מלחמה באויב האורב מבית. שכלול החיים, התרוממות המציאות, טהרת העתיד, קדושת ההיסטוריה , רק הם מחייבים את המוות, הם ורק הם מסירים את הזוהמה והחלאה מן הזרוע כעריצותה את העקמומיות והטומאה מן הלב בהריחו את המלחמה. לא הניצחון כי אם העמידה על הנפגש מכפרה על המלחמה, וכשרה היא זעקת המלחמה רק כשמתגלגלת היא בשירת החיים. על הרי הגליל נפלו שדודים בנינו ובנותינו. יצאה נשמתם על קודש העם…ועוד יפלו חללים, ועוד פרחים נעטור, פרחי אל מות ופרחי האביב הנצחי, למוסרים את נפשם על קדושת החיים. אבל כשם שבני העבודה מזעיקים את העם לשם הגנה כלפי חוץ, כן צריכים הם להגן על העם והארץ נגד אי ההבנה, הטמטום, השנאה והאדישות מבפני, למען יצא העם מבור העוני של השעה הזאת ברצון חדש, בכח מוכפל, כהכרה צרופה, וכשאיפה עזה כחלמיש… כי רק אם יש טעם בחיים יש גם טעם במוות
מכתב בסופו של המסע לפולין, הדר גולדין
לאמא ואבא, אני יושב בקרון שילוחם בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני – וכולם יהודים. שנקרעו מביתם ממשפחתם מהוריהם וילדיהם ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים. אבל אני רוצה להגיד לכם שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר – מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר. אם זה לייצג את המדינה שלי ושלנו בחו”ל בצסטרטון ובקמברידג בבית הספר ובקהילה. להיות ישר הגון ופיקח, ובמקום שאין אנשים להיות איש! ולהיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד. עם חברים, בבית הספר להצליח ולהיות הכי טוב שאפשר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה”ל עם נשק, ולפני ואחרי עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי.
אמא ואבא רציתי להגיד לכם תודה. אבא, תודה שבנית ועזרת לי לבנות את עצמי ועל ההשגחה הבלתי פוסקת ההדרכה הבלתי פוסק והלימוד הבלתי פוסק. אמא! תודה שכל פעם שאני מאבד משו – את עצמי, את עוזרת לי למצוא, עוזרת ומרימה אותי לקום ולא ליפול. על הדאגה הבלתי פוסקת, התמיכה הבלתי פוסקת והתפילות הבלתי פוסקות. על הלימוד הבלתי פוסק שאני לומד מכם. כל דבר שאני רואה פה בפולין מחזיר אותי אליכם, אל הסבתות, אל צור ואל איילת וחמי והמחשבה שנצרבת שאני וצור וכולנו הניצחון המהלך של העם היהודי, משימה אדירה שאני מוכן לקחת על עצמי וזה כנראה מהסיבה שמהשנייה שנולדתי העברתם לי את המשימה הזו בתוכי. בזכותכם. אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה’ או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי לצמוח מהעפר.