צילום: יוסי זמיר – שטיל סטוק
מטרות
- אחריות שבכוח: הבנת האחריות הכבדה הנלווית לנשיאת נשק והפעלת כוח, מתוך תפיסה שהנשק נועד להגנה ועליו להיות מופעל בשיקול דעת ובמוסריות.
- שיקול דעת ערכי: פיתוח היכולת להפעלת שיקול דעת בזמן אמת, ופיתוח של עומד שדרה ערכי על מול הדילמות המורכבות שהשירות מעלה, תוך הבנה כי האחריות האישית כוללת את היכולת לזהות פקודות בלתי חוקיות בעליל.
מהלך
חלק א’: הניצוץ המכונן ומשחק הגבולות
נקודת מוצא: ברל כצנלסון ובירור מושג
קוראים עם המשתתפים.ות את דבריו של ברל כצנלסון (מתוך הקונגרס הציוני ה-21, 1939, בעיצומו של הטרור הערבי בימי המרד הגדול).
ברל כצנלסון:
“יהי נשקנו טהור. אנו לומדים נשק, אנו נושאים נשק, אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו. אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים.”
שאלה לדיון מקדים:
- מדוע הדגיש ברל את טוהר הנשק דווקא בתקופה שבה היישוב היהודי סבל מטרור ומאבדות קשות מצד ערבים?
משימה מתודית: “קובעים גבולות ומסמנים לייק”
הפעילות: המדריך.ה מחלק.ת לכל חניך.ה כרטיסייה וטוש. כל חניך.ה מתבקש.ת לכתוב באופן עצמאי גבול גזרה אחד – חוק ברזל, קו אדום או גבול מוסרי – שחייב להתקיים בשטח כדי שהנשק של הלוחם יישאר טהור ולא יוכתם (למשל: “לא יורים במי שלא מהווה סכנה מיידית”, “לא פוגעים בילדים ונשים”, “מפסיקים לירות ברגע שהאויב מרים ידיים ונכנע”).
הצגה וסימון: תולים את כל הכרטיסיות על הקיר/לוח. החניכים עוברים בין הכרטיסיות, קוראים, וכל אחד.ת מקבל.ת 3 מדבקות (או מסמנ.ת בטוש) כדי לתת “לייק” לשלושת אמרת:.
חלק ב’: טוהר הנשק במבחן המציאות – מקרי בוחן מהשטח
מטרת החלק: עימות הלומדים עם מורכבות היישום של ערך “טוהר הנשק” באירועים מבצעיים בזמן אמת, ופיתוח חשיבה ביקורתית.
הנחיה למדריך/ה: כיצד לבחור את מקרה הבוחן? לפניך שני מקרי בוחן מרכזיים ומטלטלים מהשנים האחרונות. אין צורך להעביר את שניהם. עליך לבחור את האירוע המתאים ביותר עבור הקבוצה שלך לפי המאפיינים הבאים:
- בחר/י באירוע אלאור אזריה אם: הקבוצה זקוקה לדיון מובהק בגבולות הפקודה, בהבדל בין מצב סכנה למצב שבו האיום כבר נוטרל, ובמשמעות המוסרית של פגיעה במחבל מנוטרל.
- בחר/י באירוע יובל קסטלמן אם: הקבוצה בשלה לדיון מורכב יותר על “זיהוי שגוי”, הטיות פסיכולוגיות בזירת פיגוע (אפקט “מנהרת המבט”), וירי על אזרח או חייל כוחותינו שפעל להצלת חיים.
אופציה 1: אירוע אלאור אזריה (חברון, 2016)
הרקע: שני מחבלים חמושים בסכינים הגיעו לעמדת צה”ל בתל רומיידה בחברון ודקרו חייל. אחד המחבלים נורה ונהרג, והשני, עבד אל-פתאח א-שריף, נורה, נפצע קשה ושכב על הכביש כשהוא אינו מסוגל לזוז.
האירוע: כ-11 דקות לאחר הפיגוע, הגיע למקום סמל אלאור אזריה, חובש פלוגתי. אזריה דרך את נשקו וירה כדור אחד בראשו של המחבל המוטל על הקרקע. הירי תועד במצלמת אבטחה ועל ידי פעיל “בצלם”.
טענת הלוחם: אזריה טען כי חש סכנת חיים מכיוון שהמחבל הניע את ראשו, וחשש שהוא נושא חגורת נפץ מתחת למעילו המעיל הנפוח.
הכרעת הדין: בית הדין הצבאי דחה את גרסתו, קבע כי לא נשקפה סכנה מהמחבל וכי המניע לירי היה נקמה (“מגיע לו למות”). אזריה הורשע בהריגה ונדון למאסר בפועל.
שאלות לדיון בקבוצה:
- מדוע ירי במחבל ששוכב פצוע ומנוטרל מהווה הפרה של “טוהר הנשק”?
- כיצד משפיע לחץ הזירה והעובדה שמדובר במחבל שרק רגע לפני כן ניסה לרצוח, על שיקול הדעת של הלוחם?
- מהו הגבול בין “נטרול איום” לבין “ענישה ונקמה” בשדה הקרב?
אופציה 2: אירוע יובל קסטלמן (ירושלים, 2023)
הרקע: שני מחבלים חמושים ברובי M-16 פתחו באש לעבר תחנת אוטובוס בשדרות ויצמן בכניסה לירושלים. יובל קסטלמן, אזרח ישראלי שהיה בדרכו לעבודה, עצר את רכבו בצד, שלח את אקדחו האישי, הסתער באומץ לב על המחבלים וניטרל אותם יחד עם שני חיילי מילואים שהיו במקום.
האירוע: מיד לאחר ניטרול המחבלים, לוחמי המילואים זיהו בטעות את קסטלמן כמחבל שלישי. קסטלמן הבין את הטעות, השליך את אקדחו, כרע על ברכיו, הרים את ידיו וצעק “אל תירו, אני ישראלי, תבדקו תעודות”. למרות זאת, אחד מחיילי המילואים ירה לעברו מספר כדורים ופגע בו פגיעה קטלנית. קסטלמן מת מפצעיו.
טענת היורה: החייל טען כי היה בטוח שמדובר במחבל בשל זיהוי שגוי בתוך האנדרלמוסיה והסערה של זירת הפיגוע.
ההשלכות: האירוע עורר סערה ציבורית עצומה לגבי הוראות הפתיחה באש, התרבות המבצעית, והחובה המוחלטת לחדול מירי כאשר אדם מרים ידיים ואינו מהווה עוד איום – גם אם יש חשד לגבי זהותו.
שאלות לדיון בקבוצה:
- מהו ההבדל בין “טעות טרגית בזיהוי” לבין הפרה מודעת של ערך “טוהר הנשק”?
- כאשר אדם מרים את ידיו, כורע על ברכיו ואינו חמוש – אילו סימנים מעידים על כך שהאיום חלף?
- כיצד ניתן לשמור על קור רוח וערכיות בתוך זירה רוויית אדרנלין ופחד?
חלק ג’: החוק הרשמי והמחיר הנפשי (הדילמה הגדולה)
קריאת סעיף “טוהר הנשק” מתוך קוד האתיקה “רוח צה”ל”:
המדריך.ה מציג.ה את הניסוח הרשמי של צה”ל, ומבקש.ת מהחניכים לשים לב למילים היטב:
“החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת בה, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.”
בירור מושגים והצגת “הפציעה המוסרית”:
שאלה לחניכים: שימו לב לצמד המילים בתוך הסעיף: “צלם אנוש”. מה זה בכלל אומר “לשמור על צלם אנוש”? מהו ה”צלם” הזה? (ההבנה שגם בתוך הלחימה, האדם שמולי – ואני עצמי – נשארים בני אנוש שנבראו בצלם, ולא חיות).
הוספת מושג מדעי (המדריך.ה מסביר.ה): לצד השמירה על עמוד שדרה מוסרי, טוהר הנשק גם מהווה הגנה על נפשו של הלוחם , נקרא מושג שנקרא “פציעה מוסרית” המדבר על פוסט טראומה הנגרמת כתוצאה מפעילות בלתי מוסרית.
“בפסיכולוגיה הצבאית יש מושג שנקרא ‘פציעה מוסרית’ (Moral Injury). מחקרים מראים שלוחמים שחצו את הקווים האדומים שלהם, שפעלו ללא הבחנה או מתוך נקמה ופגעו בחפים מפשע או בחסרי ישע, חוזרים הביתה עם פוסט-טראומה קשה מאוד. זו לא טראומה מפחד מוות, אלא טראומה של אשמה קשה. הנפש של האדם פשוט לא מסוגלת לשאת את הידיעה שהוא פעל בצורה לא מוסרית .”
חלק ד’: סיכום למדריך.ה
למדריך.ה: התחלנו את השיעור בניסיון להבין איפה עובר הגבול. ראינו באירוע אלאור עזריה כמה קשה, מורכב ומטלטל זה לשמור על הגבול הזה ברגע האמת, תחת אש וכעס. אבל כפי שראינו ברוח צה”ל ובמחקרים על ‘פציעה מוסרית’ – טוהר הנשק והשמירה על צלם אנוש הם לא פריבילגיה ולא חולשה . הם תעודת הביטוח של העוצמה שלנו כצבא ותעודת הבריאות של הנפש שלנו כבני אדם. כשאנחנו שומרים על המוסר, אנחנו לא רק מגינים על מי שמולנו, אנחנו מגינים על עצמנו. אנחנו מוודאים שהחיילים שלנו יישארו בני אדם, ושהנשק שלנו יישאר כלי מגן ולא כלי מטמא. כפי שצעק המג”ד לחיילים שלו שניה לפני עזה: הבחירה להיות טובים יותר ומוסריים יותר מהאויב הערבי שמולנו, היא היא מקור הכוח המרכזי שמאפשר לצה”ל להילחם, לנצח ולהישאר צבא העם.