צילום: יוסי זמיר שתיל סטוק

מטרות המערך

• חזון וצורך קיומי: הבנת מודל “צבא העם” ככלי קריטי ליצירת חוסן ולאומיות משותפת בחברה הישראלית רבת האתגרים. שיח על ההשפעות ההדדיות שיש בין הצבא לחברה ועל הפוטנציאלים והאתגרים שההשפעה הזאת  מזמנים.
• שימור האתוס: בחינה ביקורתית של האתגרים המאיימים לשחוק את מודל צבא העם כיום, והבנת החשיבות שבשמירה עליו כעוגן חברתי.

*הערה למנחה: מערך זה מכיל סוגיות שעשויות לעורר ויכוחים וביקורת בין המשתתפים. חשוב לשמור על מרחב בטוח במפגש, להיות רגישים ולתת מקום גם לאלה החושבים באופן שונה מרוב הקבוצה. בד בבד, עלינו לשים לב שאיננו כופים על משתתפים שאינם מרגישים בנוח לשתף, לומר את דעתם.  

למערך זה מצגת מלווה

מהלך

פתיחה – 10 ד’:

נשמיע את השיר “עם של גיבורי דרכים על” של להקת התקווה 6, ונקרין את המילים (ראה נספח).

נשאל:

• על מה מדבר השיר? 
• השיר מטשטש לכל אורכו את ההבדל בין חיילים לבין אזרחים, למה הוא עושה זאת לדעתכם?
• מה זה מספר על החברה שלנו?

נקרין תמונה עם סמל צה”ל וכיתוב “צבא העם”, ולידו “עם בונה צבא בונה עם” (במצגת).

נשאל:

• מה אומר המונח “צבא העם”? ומה הכוונה במשפט “עם בונה צבא בונה עם”?
• איך זה מתקשר לדעתכם לשיר?

נאמר שהיום נדון בנושא וננסה להבין מה משמעות המושג “צבא העם. ננסה להבין מהי משמעות המושג, מה ההשפעה של גישה זו על החברה שלנו ועד כמה המושג מתקיים במציאות. ננסה לגבש את דעתנו (כל אחד ודעתו) בנושא. 

המשגה: המשגה – צבא העם 10–15 ד’

נציג במצגת את ההגדרה מתוך אתר צה”ל:

מודל צבא העם הינה שיטה לגיוס כוח אדם לצבא, בה נהוג גיוס חובה על כל האוכלוסייה עם יוצאים מעטים מהכלל.  ב-1948, לאחר הקמת צה”ל, התווה דוד בן-גוריון עקרונות אלה:

• על העם מגן צבא העם.
• הגיוס חייב לחול על כולם.
• לצבא נועדו תפקידים חברתיים וחינוכיים.
• הצבא שותף מרכזי בתהליך של בניין האומה.

נבקש מהמשתתפים להתעכב על סעיפים 3 ו-4 ונשאל:

מהם התפקידים החברתיים והחינוכיים של הצבא לדעתכם? וכיצד הוא שותף מרכזי בתהליך בניין האומה? במילים אחרות, איך הצבא משפיע על העם ועל האזרח דווקא במישור האזרחי?

נסביר עקרון צבא העם חותר לכך שהצבא, אשר מורכב מכלל האזרחים, יעזור לעצב את החברה שלנו להיות חברה דמוקרטית, שוויונית, מיטיבה, סולידרית ועוד. במצב זה הצבא והחברה משפיעים זה על זה ויוצרים יחד מדינה חזקה ודמוקרטית שיש לה חברה חזקה וערכית וצבא חזק וערכי. בנוסף לכך, בעצם היותו צבא העם, הצבא מפגיש בין אוכלוסיות שונות בעם ומקשר בין קבוצות ואנשים שלא בהכרח היו פוגשים זה בזה באזרחות. השירות המשותף והקירבה בצבא עוזרים לאנשים לגשר על פערים ביניהם (אידיאולוגית, דתית, חברתית, גיאוגרפית ועוד). בנוסף לכך, צה”ל לקח על עצמו לצמצם פערים בין החיילים בדרכים שונות, למשל שהוא עוזר לחיילים שלא סיימו תיכון לעשות קורסים של השלמת 12 שנות לימוד. כדוגמה להשפעה המאחדת והמחנכת נציג שקופית במצגת עם כותרות שמראות את הקשר בין הצבא והחברה האזרחית.  

דיון ביקורתי במודל צבא העם -20-25 ד’

נחלק את מרכז המעגל לשני חלקים: צבא וצבא העם. מחלקים לכל זוג משתתפים פתק או שניים עם עובדה על צה”ל. עליהם להניח את הפתק שלהם בחלק שלדעתם מתאים לעובדה שקיבלו: האם העובדה הזו מעידה על צה”ל שהוא צבא העם או לא?

הפתקים:

קוראים יחד את הפתקים שנבחרו תחת כותרת צבא העם ומתעכבים אם יש שאלות או אי הסכמות. 

נדון בנושא ונשאל:

• האם העקרון “צבא העם” מתקיים במלואו בימינו לדעתכם? במה כן? ובמה לא?
• מה בפתקים מראה על כך שצה”ל מצמצם פערים חברתיים? ומה מראה דווקא על כך שהפערים מתרחבים בצבא?

(למנחה – כדוגמה לצמצום פערים נצביע על קיום טירונות לכלל החיילים, על תעודות גמר תיכון שחיילים מקבלים, על כך שכולם נראים אותו הדבר בצבא ועוד. כדוגמה לשמירה על פערים נצביע למשל על כך שההכנה הרבה ליחידות המיוחדות לא מתאפשרת לתלמידי י”ב מרקע סוציואקונומי נמוך, שחיילי יחידות מיוחדות מקבלים תנאים טובים יותר משל אלו המשרתים ביחידות ‘רגילות’ ועוד).

נחזור לשיר שפתח את המפגש. נזכיר שאמרנו בתחילת המפגש שהשיר מטשטש את ההבדלים בין חיילים לאזרחים. נשאל – איפה בחיים האזרחיים אנחנו רואים השפעה של דברים צבאיים? (לדוגמה, השפה שלנו משופעת במונחים וסלנג מהצבא- בלת”מ, ‘להאשים את הש”ג’, לשפצ”ר, ‘אני מגיע עוד קטנה’ ועוד, בבתי הספר שולחים תלמידים לגדנ”ע, בפרסומות שלנו רואים חיילים שותים קפה ובירות ואוכלים במבה, בגל”צ, בכך שהרקע הצבאי משפיע על הקריירה, הרבה מהפוליטיקאים לאורך השנים הם אנשי צבא ועוד).

נשאל:

מהם היתרונות בכך שיש השפעה רבה לצבא על החברה שלנו, על הסממנים התרבותיים שלנו? ומה החסרונות? מה עשויה להיות הבעייתיות במצב הזה? האם זה דבר טוב בעיניכם?

נאמר שישנה ביקורת על כך שחברה שהצבא כל כך דומיננטי בה יכולה להפוך לחברה מיליטנטית, שרואה במלחמה ובלחימה דרכי פעולה טובות שעולות על דרכים של שיח ושלום, ולא פעולות של מוצא אחרון והגנה. העובדה שהמון אזרחים שירתו בצבא ושהתרבות והסממנים שלנו מהדהדים את הצבא ומזינים אותו עשויה ליצור שעתוק של מצב הלחימה שאנחנו נמצאים בו מראשית המדינה.  

נשאל:

• מה דעתכם על הביקורת הזו? האם זה אכן מתקיים לדעתכם?
• האם אתם חושבים שהמודל של “עם בונה צבא בונה עם” הוא מודל טוב, שצריך להשאיר? מה הייתם עושים אחרת?

נסכם ונאמר שמודל צבא העם הוא מורכב ומעלה שאלות רבות. ניסינו לגעת בחלקן ולהבין את הנושא קצת יותר לעומק ולנסות להתחיל לגבש דיעה בנושא.

הצגת נתונים ומקרים של אי שוויון בגיוס 20-30 ד’

נחזור לשיר ששמענו. נשאל:

• האם השיר מתאר את המציאות כמו שהיא לדעתכם? 
• מה חסר או לא מדויק בשיר?

נאמר שהשיר מדבר על כלל האזרחים כמשרתים בצה”ל, כפי שהמונח “צבא העם” מתייחס לכלל האזרחים, אבל בפועל אנחנו יודעים שלא כל האזרחים מתגייסים. 

נשאל: אילו אזרחים לא מתגייסים? (חרדים, ערבים, מצטיינים, נשים דתיות, אנשים עם בעיות רפואיות ונפשיות ועוד). נאמר שנתייחס במפגש שלנו לקבוצות מרכזיות שלא מתגייסות, ונתחיל בחברה החרדית. נוסיף שסוגיית גיוס החרדים בוערת מאד כרגע, בעיקר מפני שאנחנו נמצאים במלחמה וחוק הפטור הוא נושא מרכזי בעיסוקים של הממשלה בימינו. בחלק הזה של המפגש נצפה בכמה סרטונים שיעזרו לנו להבין יותר טוב את הנושא ולאחר מכן נדון בו. 

נקרין סרטון שסוקר את ההיסטוריה של גיוס החרדים. אם יש צורך – נסביר בקצרה את מה שראינו. אם יש צורך בהרחבה, ניתן להציג את תמונת המצב הדמוגרפית של גיוס לצה”ל .

נציג סרטון של חייל המדבר על הנושא. 

לאחר מכן סרטון שמראה גרסה של חרדים שמתנגדים לגיוס (דקות 2:15-3:16. מומלץ לעצור בזמן כי בהמשך יש תיאור גרפי של מקרים מה-7.10). 

נבקש מהמשתתפים להסביר מה ראינו בכל סרטון, ללא פרשנות או דעה.

שתי אפשרויות להמשך:

1. נערוך דיבייט בנושא גיוס חרדים – נחלק את המשתתפים לשתי קבוצות – בעד או נגד גיוס חרדים. ניתן לכל קבוצה זמן לתכנן טיעונים בעד ונגד ולאחר מכן נערוך עימות – ניתן לכל קבוצה זמן קצוב לטעון את טיעוניה, ולבסוף ננסה להכריע יחד בסוגיה.
2. נערוך דיון במליאה ללא חלוקה לקבוצות. נשאל:

• מי לדעתכם צודק בסוגיה?
• איזה מהטיעונים בסרטונים ‘תפס’ אתכם במיוחד? מדוע?
• מה הבעייתיות באי גיוס החרדים? ואיך זה ישפיע על הצבא והעם לטווח הרחוק לדעתכם?

נאמר שאי גיוס החרדים הוא סוגיה מורכבת כי כל צד רואה את הדברים אחרת לגמרי, אך בראייה דמוקרטית וליברלית, אי גיוס החרדים הוא פגיעה קשה בשוויון בין האזרחים, ביכולת לקיים חברה סולידרית שפועלת יחד למען רווחתה ושגשוגה של המדינה. בנוסף לכך, ברמה הבטחונית הוא פוגע ביכולתו של צה”ל להגן על אזרחיה לאורך זמן. 

עיבוד המפגש כולו וסיכום – 20-25 ד’

נבקש מהמשתתפים לעמוד במרכז החדר. נאמר שאנו מציירים ציר דמיוני לאורך החדר, כשקיר אחד מציין את ההיגד “מסכימ\ה במאה אחוז” והקיר הנגדי מציין את ההיגד “לא מסכימ\ה כלל”. נאמר שכעת נקריא היגדים, והמשתתפים יעמדו לאורך הציר הדמיוני בהתאם למידת ההזדהות שלהם עם ההיגד. 

ההיגדים:

• עקרון “צבא העם” הוא עקרון חשוב ונחוץ.
• יש לגייס את כלל אזרחי המדינה, בלי יוצאים מן הכלל. 
• יש להתחשב בדרישות החרדים לפטור מגיוס באופן מסוים. 
• ערבים צריכים להתגייס למדינה כמו כולם. 
• לצבא יש חשיבות רבה בעיצוב החברה הישראלית וטוב שהוא משפיע על החברה שלנו.
• מודל “צבא העם” היה רלוונטי יותר כשהוקמה המדינה והיה צורך להגן על קיומה, היום כבר לא כולם צריכים ורוצים להיות חיילים וזה בסדר. 
• הצבא שלנו צריך להיות צבא מקצועי, בו רק מי שרוצה – מתגייס, ומקבל על כך שכר משתלם. 
• טוב שהצבא מפגיש בין אוכלוסיות שלא היו בהכרח נפגשות באזרחות.

נבקש מהמשתתפים לשבת ונעבד את העמדות שהציגו. בכל פעם נבחר היגד (לא חייבים לבחור בכולם) ונשאל משתתפים היכן עמדו לאורך הציר ביחס להיגד ומדוע. נפתח דיון בהתאם לתשובותיהם. 

נשאל:

• אם הייתם יכולים להחליט מה תעשו בגיל 18 או 19, בלי חובת גיוס, מה הייתם עושים?
• מי שלא היה מתגייס – למה?
• מי שכן – למה?

נסכם את המפגש ונאמר שהיום עסקנו בנושא “צבא העם”. בתוך נושא זה נגענו ב-2 היבטים, האחד הוא המשמעות והחשיבות של הצבא כצבא העם, והקשר בין הצבא ובין העם וההשפעות ההדדיות שלהם זה על זה. ההיבט השני הוא המורכבות שקיימת בימינו ביחס למושג זה, בעיקר לאור הסוגייה הבוערת של אי גיוס החרדים לצה”ל. הנושא הוא מורכב וגורר אי הסכמות רבות בחברה, אך חשוב לנו לומר כי עקרון זה חותר לכך שגיוס של כלל האזרחים ושמירה על היזון חוזר בין הצבא לעם יעזור לנו לקיים חברה דמוקרטית וערכית שמיטיבה עם אזרחיה ושומרת על צבא ערכי שמגן בהצלחה על המדינה.

נספחים:

* למנחה: הסיבה למחסור בנתונים לגבי האוכלוסיה הערבית בנתונים המוצגים נובעת מהסיבה הבאה: למרות שחובת הגיוס חלה רשמית על כל אזרח (כולל לא-יהודים), הצבא משתמש בסמכותו החוקית שלא לקרוא לצעירים ערבים להתייצב בלשכות הגיוס. מקור חקיקתי זה מאפשר לפוקד הצבאי לא לאכוף את חובת השירות על ערביי ישראל (למעט דרוזים וצ’רקסים) מכיוון שהם אינם נקראים לשירות בצו, הם מוגדרים ככאלו שאינם “מחויבי גיוס” בפועל, מה שמקשה על הכללתם בסטטיסטיקות של שיעורי גיוס רגילים. היעדר הנתונים על שירות צבאי של ערבים ובדואים במחקר נובע מכך שהם אינם נקראים לשירות בצו, ולכן אינם נספרים כ”מחויבי גיוס” בבסיסי הנתונים של משרד החינוך עליהם נשען הדוח.