על המערך

מטרות

• לחדד את חשיבות המאבק על החינוך הממלכתי-ציבורי כנגד מגמות של אי-שוויון ומגזור.
• להצביע על ההשלכות של מגזור מערכת החינוך – אנטי-דמוקרטיה, חוסר צדק משאבי, אפליה מגדרית, הגמוניה ימנית-דתית עשורים קדימה.
• לחזק את החיבור של רוב הציבור היהודי בישראל, חילונים ומסורתיים, במאבק על החינוך הממלכתי.

קהל יעד

צוותים חינוכיים בארגוני חינוך בלתי פורמלי של המגדלור, ובכלל. המערך אינו מותאם לש”ש או מכניסיטים, אך ניתן להשתמש בחלקים מתוכו עבורם.

רקע

החינוך הממלכתי היווה במשך כמעט 70 שנה את התשתית הבסיסית ליצירת סוציאליזציה ישראלית מודרנית, דמוקרטית ופלורליסטית. כוחות ההפרטה והמגזור מאיימים לערער על התשתית הזו, ולהחליש אותה, במטרה להבטיח את ההגמוניה של הימין הדתי על מגזריו השונים. חברה דמוקרטית משגשגת זקוקה להמוני אזרחים ואזרחיות שמאמינים ברעיונות דמוקרטיים, ומחוייבים לרמות משתנות של סולידריות כלפי אזרחים אחרים. ללא התפיסה העממית הרחבה הזו, שיוצרת בסיס תרבותי, אידיאולוגי ופוליטי לקיומה של דמוקרטיה – אין אפשרות להסדיר מחלוקות ללא שימוש באלימות, ולא ניתן לבצע חלוקת משאבים משותפת על פי עקרונות מוסכמים.

בעשורים האחרונים מתמודדת מערכת החינוך הממלכתית-ציבורית ברחבי הארץ, עם שני כוחות גדולים שמאיימים על קיומה. הכוח האחד הוא תהליכי הפרטה שמגבירים את אי השוויון בין בתי ספר, ומחלישים את החינוך הציבורי הבסיסי. חלק מתהליכי ההפרטה הללו נובעים ממדיניות ניאו-ליברלית קשיחה, שבאה לידי ביטוי בהשקעה נמוכה למדי בתקצוב פר-תלמיד בישראל.

הכוח השני הוא תהליכים של מגזור, שבהם מפלגות ימין דתיות זוכות לתקציבים וסמכויות גדולים עבור המגזר שהן מייצגות, ובמקביל מבקשות לפורר את התשתית הדמוקרטית והממלכתית של מערכת החינוך, ולדחוף אותה למציאות של סתימת פיות פוליטית, הדתה חריפה, וחוסר סבלנות למי שאינו מתיישר לפי האורתודקסיה הדתית.

כל אלה מביאים לשחיקה עצומה בסולידריות האזרחית בישראל. הממשלה החדשה מבשרת את התעצמותם של שני הכוחות הללו. גורמים ממפלגות הציונות הדתית וש”ס, זכו כעת לשלל סמכויות ותקציבים חינוכיים שישפיעו באופן רחב על החינוך הממלכתי ומטרותיו, על אף שאלה מעוגנים בחוק החינוך הממלכתי החשוב של 1953.

מטרתו המרכזית של המערך הנוכחי היא להסביר מדוע כוחות המגזור מאיימים על מערכת החינוך, ולשלול תפיסה רווחת שאומרת שכל משפחה יכולה להתכנס במובלעת משלה, ו”שכל מגזר יעשה את מה שנכון עבורו”. הנחת המוצא היא שהסקטוריאליות היא בעיה גדולה עבור המציאות הישראלית. נתחיל בבירור מהותו של החינוך הממלכתי, נעבור דרך השפעותיה השליליות של המגזריות החינוכית, ונסיים בשאלה, מה ניתן לעשות.

חלק א’: בן גוריון והמאבק על החינוך הממלכתי

פתיחה מה רוצה החינוך הממלכתי? (10 דק׳)

המסר המרכזי:

החינוך הממלכתי זקוק להגנה מפני הפוליטיזציה המפלגתית והמגזריות. הלב של החינוך הממלכתי איננו החילוניות, אלא דווקא הניתוק מההשפעות המפלגתיות, והאנטי-מגזריות שלו. בחלק הבא נכיר גם את ההגדרות החיוביות של החינוך הממלכתי. מומלץ לפתוח מחיבור אישי ורגשי של החניכים. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמרבית החברים בצוותים שלכם גדלו בחינוך הממלכתי.

צפייה בנאום של נמרוד אלוני בכנס החירום של החינוך הממלכתי:

שאלה לשיתוף ראשוני:

מי למד בחינוך ממלכתי? מה המשמעות מבחינתכם שלמדתם בחינוך הממלכתי? עד כמה זה דומה למה שתיאר נמרוד אלוני?

מסבירים בקצרה:

עם קום המדינה, ניצבה מערכת החינוך היהודית בפני מציאות בלתי אפשרית של ארבעה זרמים רשמיים (ההסתדרותי, הכללי, הדתי-לאומי והחרדי), שכל אחד מהם כפוף למפלגה או לכמה מפלגות. הדבר יצר תחרות קשה על כל תלמיד, וכפילויות רבות בין בתי ספר באותה שכונה, מזרמים שונים. על מנת לעשות סדר, ולהבטיח שמערכת החינוך תגָדל בוגרים עם מכנה ישראלי משותף, נוצר חוק החינוך הממלכתי (1953), שעיקרו היה ביטול הזרמים בחינוך, ויצירתם של שני סוגי בתי ספר – ממלכתי, וממלכתי-דתי. הרוב המוחלט של בתי הספר השתייך לחינוך הממלכתי (בשיא – 70% מהחינוך העברי).

בן גוריון Vs. החינוך המגזרי (15 דק׳)

מקרינים את הקטע מנאום בן גוריון על הלוח (מצגת עזר – שקף 1):

“עם ביטול הזרמים אנחנו רוצים שני דברים עיקריים:
א) אחריות המדינה על בתי־הספר במקום אחריותן של המפלגות.
ב) השלטת ערכי־יסוד תרבותיים, חלוציים וחברתיים בכל בתי־הספר.

ההסתדרות עשתה גדולות בהרבה שטחים, אבל היא אינה יכולה לעשות מה שביכלתה של המדינה לעשות: להנחיל לכל ילדי העם את הערכים הדרושים, למען נהיה עם יוצר ועובד ובן־חורין. ביטול הזרמים אינו ביטול שם אלא ביטול מסגרת וזיקה מפלגתית שפוררו את העם והכניסו אנדרלמוסיה בחינוך. והקמת חינוך ממלכתי – אינה שינוי שם אלא שינוי תוכן: תוכן מאחד ומלכד. לא אחדות פורמאלית אנחנו רוצים – אלא אחדות־יעוד, אחדות של תרבות ומשימה, אחדות של אחריות הדדית ושל שליחות חלוצית …אחדות של כושר עבודה ואהבת הבריות. אנו רוצים בבית־ספר ממלכתי שישמש מנוף לליכוד העם ולבנין הארץ. אם ערכינו החינוכיים יש בהם ממש – נַקנה אותם לכל הילדים. איני יודע חובה וזכות גדולה מזו.” (ישיבת מפא”י, פברואר 1953)

שאלת הבהרה:

• מה השינוי שיצר החינוך הממלכתי לפי בן גוריון?

ממשיכים לציטוטים מתוך ההסכמים הקואליציונים בין הליכוד ומפלגות הימין הדתי (מצגת עזר שקפים 2-3):

הציונות הדתית:

169. חוק החמ״ד – הממשלה תקדם את תיקון חוק חינוך ממלכתי לצורך חיזוק וייצוב מעמדו ועצמאותו של החינוך הממלכתי דתי. התיקון לחוק יידון בוועדה מיוחדת בכנסת אשר תהיה משותפת לוועדת חינוך וועדת חוקה. כיו״ר הוועדה יכהן חבר כנסת מהציונות הדתית.

170. לאחר הקמת הממשלה, תאושר החלטת ממשלה לחיזוק החינוך הממלכתי דתי בישראל. במסגרת התוכנית יתוקצבו ויינתנו מענים למאפיינים היחודיים של החמ״ד בבסיס התקציב, גודל ופריסת המוסדות, אורח חיים דתי, אפשרות להפרדה מגדרית, מוסדות פנימייתיים, חינוך על יסודי בבעלויות חינוך אשר אינן רשויות מקומיות, ובכלל זה מערך פיקוח בתחומי שפ״י, קליטת עליה, חינוך חברתי וחינוך מיוחד, ועוד, התוכנית תתוקצב בבסיס התקציב בסך של 637 מלש״ח.

ש״ס:

138. הממשלה תפעל למתן מעמד עצמאי לרשת מעיין החינוך התורני בשים לב למעמדה המיוחד בהתאם לסעיף 3א׳ לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה-1985, כך שהיא לא תהיה כפופה למחוז החרדי, אלא מעמדה יהיה דומה לזה של מנהל החינוך ההתיישבותי.

דיון:

• למה בן גוריון דיבר על הצורך לבטל את הקשר בין בתי ספר והמפלגות?
• באיזה אופן ההסכמים הקואליציונים מחזקים את הקשר הזה?
• מה הבעיה בכך שכספי ציבור יממנו מוסדות שנשלטים על ידי מפלגות?

למדריכ.ה:

להרחבה על ניתוח ההסכמים הקואליציוניים בתחום החינוך: ניתוח ההסכמים הקואליציוניים בתחום החינוך – קרן ברל כצנלסון

מטרות החינוך הממלכתי (10 דק׳)

מתודה של הפעילות:

מפזרים על הרצפה את מטרות החינוך הממלכתי, חצויות ל-2. כל קבוצה בתורה צריכה להרכיב תוך עשר שניות, כמה שיותר משפטים בצורה נכונה (עזר מס 1).

כשמסיימים, מביטים על המטרות ומקיימים דיון:

• תסתכלו על המטרות: בחוויה שלכם כתלמידים, אילו מטרות התממשו? כמה זה בא לידי ביטוי? האם החניכים שלכם גדלו בחינוך ממלכתי אחר – האם אתם מזהים שינויים?
• איזו מטרה הפתיעה אתכם שהיא בחוק?
• למה לדעתכם יש לחינוך הממלכתי מטרות מגוונות כל כך?
• איזה מטרות בחינוך הממלכתי יכולות להיות סותרות?

המטרות:

לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, לחנך אדם לכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו;

להנחיל את העקרונות שבהכרזת העצמאות, ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים;

לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, להביא למיצוי מלוא יכולתם של התלמידים כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;

לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, לטפח מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;

להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם, ליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;

להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית בישראל, להכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל.

חלק ב’: השלכות החינוך המגזרי

מסר מרכזי:

לחינוך המגזרי יש השלכות בעייתיות לטווח הקצר ולטווח הארוך. בחינוך החרדי קיימות תופעות של אפלייה על רקע עדתי ומעמדי, העסקה פוגענית של מורים, ודיווחים של בוגרים על קושי להסתגל לעולם המודרני. בחינוך הממלכתי-דתי, שתלמידיו נהנים מן התקציבים הגבוהים ביותר ביחס לכל שאר תלמידי ישראל, אין הגבלות למעשה על הקשר בין מפלגה ומוסדות החינוך, וישנה פוליטיזציה מפלגתית משמעותית של מסגרות החינוך התיכוניות, שבאה לידי ביטוי בקשר המובהק בין דתיות לימניות. בכל המגזרים הדתיים מתרחבת ומעמיקה תופעת ההפרדה המגדרית בבתי הספר ובמסגרות החינוך הבלתי-פורמלי, שפוגעת קודם כל בדתיים עצמם, שלא מעוניינים בהפרדה בגיל כל כך צעיר. ההפרדה המתרחבת הזו אינה נשארת בתחומי המגזר, ומאיימת גם על המרחב הציבורי הכללי, כפי שמראה החוקרת והאקטיביסטית יופי תירוש.

עדויות של בוגרות החינוך החרדי (15 דקות)

מחלקים את הקבוצה ל-2. כל חצי קבוצה קוראת עדות אחרת, ולאחר מכן משוחחת על מה שקראה.

עדותה של תהילה דויטש | עדותה של יעל אליה (עזר מס. 2)

חוזרים למליאה לסיכום:

• מה ההשלכות של היעדר לימודי ליבה עבור אנשים?
• למה לדעתכם ההנהגה החרדית מתנגדת בתוקף לרעיון של חינוך ממלכתי-חרדי?
• איך לא-חרדים יכול לחזק את החינוך הממלכתי-חרדי?

למדריכ.ה:

נתוני מאקרו על היעדר לימודי ליבה בחינוך החרדי; ההתנגדות האידיאולוגית לאנגלית ומתמטיקה;

פוליטיזציה בחינוך מגזרי (10 דק׳)

ב-2003 נכנס צוות הפקה של ערוץ 10 לישיבת כפר הרוא”ה, ישיבה תיכונית שהיא בית ספר ממלכתי-דתי ופנימייה. הצוות תיעד את חיי היום-יום של הישיבה בשביל צילומי הסדרה שכונתה ‘הישיבה’. בפרק הראשון, בין דקות 9:16-11:35, מתקיים דיון במועצת התלמידים של הישיבה העוסק ביציאה להפגנה. הנהגת הישיבה דוחפת את התלמידים ללכת להפגנה נגד ערפאת ובעד ארץ ישראל, אבל לא כולם מרוצים מההחלטה.

הקרינו את הפרק הראשון, שימו דגש על דקות 9:16-11:35.

שאלות לדיון:

• מה דעתכם על הניגוד בין עמדת המורים לטענות התלמידים?
• האם יציאה כזו להפגנה אפשרית בבית הספר שאתם למדתם? למה?
• מה מונע מאנשי החינוך הממלכתי לקחת חלק בפעילות פוליטית דומה?

הקרינו את הציוץ של מנכ״ל מפלגת הציונות הדתית (מצגת עזר – שקף 4).

שאלה לדיון:

• למה יש כאן חציית גבול?

המסר המרכזי למחנכ.ת:

פוליטיזציה במערכת החינוך, במובן של מעורבות מחלוקות ציבוריות בבתי הספר, היא עובדה קיימת. כל עוד הפוליטיזציה היא לא מפלגתית, היא לא בעייתית בהכרח. השאלה היא למה רק מגזר מסויים מרגיש מספיק בנוח לנקוט בה. חינוך פוליטי הוא קריטי גם במערכת החינוך הממלכתית, מבלי לוותר על פלורליזם ועל אקלים סובלני לדעות מגוונות. בחינוך המגזרי הדתי יש לא רק פוליטיזציה, אלא הכוונה לתנועה ולמפלגות פוליטיות ספציפיות, שמקבלות כוח השפעה גדול על מסגרות במימון ציבורי (מכינת עלי, למשל). אבי מעוז ושותפיו לא יעצרו בחינוך פוליטי ואידיאולוגי ימני-לאומני שיכוונו כלפי החינוך הדתי – אלא יבקשו לעשות זאת גם כלפי החינוך הממלכתי. זו השעה עבור מחנכות ומחנכים במסגרות החינוך הממלכתי לשמור על השערים ולקדם חינוך פוליטי של אזרחות משותפת, דמוקרטיה מהותית, וחינוך למיניות בריאה וסובלנית.

חלק ג’: מה לעשות אל מול האיום על החינוך הממלכתי

מה ניתן לעשות? (10 דק׳)

המסר המרכזי:

המאבק נגד סדר היום המגזרי דורש את הפסקת הפרטת החינוך, ומעבר להגנה רחבה על מוסדות החינוך הממלכתי, כולל השקעות ממשלתיות ענקיות בחינוך – במורות ומורים, בבתי ספר, בתשתיות למידה.

צופים בנאום של רמי הוד מכנס החינוך הממלכתי (ניתן לצפות מדקה 3:40, כשהוא מפרט את הפתרונות לבעיה).

שאלות לדיון:

• מה דעתכם על הדברים של הוד?
• מה אנחנו יכולים לעשות נגד ההשפעה של התפיסות המגזריות והמפלגתיות בבית הספר או היישוב שלנו?
• למה חשוב שתהיה הגנה על מערכת חינוך ממלכתית שהיא לא רק לחילונים?

למדריכ.ה:

מומלץ לבחור את החלופות הרלוונטיות לדיון עם הקבוצה. מטרת חלק זה היא מעשית – לחשוב יחד איפה אנחנו יכולים לסייע למאבק על החינוך הממלכתי.

חלופות להתמודדות עם פירוק החינוך הציבורי- הממלכתי (15 דק׳)

הרחבה אפשרית

הדרישה לאוטונומיה החילונית – סופו של החינוך הממלכתי

קוראים את הציטוט של רם פרומן (עזר מס. 4)

שאלות לדיון:

• מה פרומן והפורום החילוני מציעים?
• מה היתרון של ההצעה הזו?
• מה הבעיה איתה?

למדריכ.ה:

הפורום החילוני מבקש לקדם את החינוך החילוני בישראל, בתגובה לתהליכי ההדתה בבתי הספר, ובדרישה לחינוך חילוני עצמאי הדוגל במצויינות ובחופש מדת. רם פרומן רוצה לנתק את בתי הספר ברשויות החילוניות ממשרד החינוך, ולהפוך אותם למובלעות במימון פרטי ועירוני.

הבעיה עם גישתו של פרומן

הסבר:

התביעות המגזריות של הפורום החילוני מאיימות למוטט את החינוך הממלכתי, ולחתוך מתוכו ציבור תלמידים שחלק גדול ממנו חי ופועל בבתי הספר בפריפריה – הציבור המסורתי (וכבר יש הצעה לחינוך מסורתי נפרד למסורתיים מצביעי הליכוד).

כבר בשנות ה-50, עוד לפני שנעשה שימוש רחב במושג ‘חילונים’, כוון החינוך הממלכתי לכלל ילדי ישראל, ומי שפנו אליו היו רוב הציבור היהודי, חילוניים ומסורתיים, שגם היום מהווים רוב בציבור היהודי. על פי נתוני הלמ”ס כ-43% מאזרחי ישראל היהודים מגדירים את עצמם חילונים, כ-24% מסורתיים לא דתיים וכ-12% מסורתיים-דתיים. לעומת זאת, רק כ11% מגדירים עצמם דתיים וכ-10% חרדים. הדרישה של פרומן להיפרד מן הציבור המסורתי משמעותה אחת: הפקרתו לידי הימין הדתי והחינוך החרדי המגזרי.

הניסיון להיאבק בהדתה באמצעות אוטונומיה חילונית ברשויות מקומיות ספציפיות, תביא לאבדן הקשר העמוק וההדוק בין חילונים ומסורתיים, שהיוו תמיד את הבסיס של החינוך הממלכתי, ותוביל לגידול מערכת החינוך החרדית הבעייתית והמנוונת. בשטח אין וואקום, וכאשר מוסדות חינוך חרדיים מחליפים בתי ספר ממלכתיים, מוכרח המאבק להיות ברית בין חילונים ודתיים, נגד חינוך פרטי, מגזרי ומופרט, ובעד חינוך ממלכתי פלורליסטי.