מטרות
- בירור מושגי יסוד של סקטוריאליות וממלכתיות
- הצבת העימות בין שתי התפיסות, באמצעות מערכת החינוך
- דיון על התפיסה המגזרית תוך כדי המלחמה
סקטוריאליות: מגזר חברתי המאורגן במסגרת פוליטית (מפלגה), וחולק שפה משותפת ושאיפה להטביע את חותמו על החברה כולה. מגזר פוליטי רואה עצמו זכאי ליהנות מפריבילגיות ויתרונות לא שוויוניים מכיוון שלתפיסתו, תרומתו עולה על קבוצות אחרות.
מבוסס על: גדי יציב, מהם סקטורים, מתוך: החברה הסקטוריאלית 1999, עמ’ 9-10
ממלכתיות: חובתה של המדינה להקפיד על פעולה אחידה, אימפרסונלית (=לא אישית) וכללית-אוניברסלית כדי למנוע פגיעה בחירויותיו של כל פרט זה או אחר, ולשמור על השוויון הבסיסי בין בני האדם המשתייכים לגוף המדיני. הערך המרכזי המבחין את המדינה המודרנית הנאמנה לעצמה מצורות משטר קדומות הוא ערך השוויון או האוניברסליות.
מבוסס על: אבי בראלי וניר קידר, ממלכתיות ישראלית 2011, עמ’ 24
מחלקים את הלוח לשתיים: ‘ממלכתי | סקטוריאלי’. מבקשים מהמשתתפים להגיד מה האסוציאציות שיש להם לכל מושג.
מציגים את שתי ההגדרות שמופיעות לעיל.
את המאבק בין סקטוריאליות וממלכתיות אפשר לבחון בכמה זירות, אבל אנחנו נתמקד בזירה של מערכת החינוך. העימות בין החינוך הממלכתי לחינוך הסקטוריאלי התעצם במהלך 2023. אחרי שנבין מה רוצה החינוך הממלכתי היום, נחזור אחורה לתפיסה הממלכתית של בן גוריון, שהובילה להקמתו של החינוך הממלכתי, כנגד הזרמים הסקטוריאליים.
החינוך הממלכתי זקוק להגנה מפני הפוליטיזציה המפלגתית והמגזריות. הלב של החינוך הממלכתי איננו החילוניות, אלא דווקא הניתוק מההשפעות המפלגתיות, והאנטי-מגזריות שלו. בחלק הבא נכיר גם את ההגדרות החיוביות של החינוך הממלכתי. מומלץ לפתוח מחיבור אישי ורגשי של החניכים. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמרבית החברים בצוותים שלכם גדלו בחינוך הממלכתי.
צפייה בנאום של נמרוד אלוני בכנס החירום של החינוך הממלכתי. החל מדקה 00:01:04 הוא מונה את מטרות החינוך הממלכתי:
שאלה לשיתוף ראשוני:
מי למד בחינוך ממלכתי? מה המשמעות מבחינתכם שלמדתם בחינוך הממלכתי? עד כמה זה דומה למה שתיאר נמרוד אלוני?
מסבירים בקצרה:
עם קום המדינה, ניצבה מערכת החינוך היהודית בפני מציאות בלתי אפשרית של ארבעה זרמים רשמיים (ההסתדרותי, הכללי, הדתי-לאומי והחרדי), שכל אחד מהם כפוף למפלגה או לכמה מפלגות. הדבר יצר תחרות קשה על כל תלמיד, וכפילויות רבות בין בתי ספר באותה שכונה, מזרמים שונים. על מנת לעשות סדר, ולהבטיח שמערכת החינוך תגָדל בוגרים עם מכנה ישראלי משותף, נוצר חוק החינוך הממלכתי (1953), שעיקרו היה ביטול הזרמים בחינוך, ויצירתם של שני סוגי בתי ספר – ממלכתי, וממלכתי-דתי. הרוב המוחלט של בתי הספר השתייך לחינוך הממלכתי (בשיא – 70% מהחינוך העברי).
מקרינים את הקטע מנאום בן גוריון על הלוח (מצגת עזר – שקף 1):
“עם ביטול הזרמים אנחנו רוצים שני דברים עיקריים:
א) אחריות המדינה על בתי־הספר במקום אחריותן של המפלגות.
ב) השלטת ערכי־יסוד תרבותיים, חלוציים וחברתיים בכל בתי־הספר.
ההסתדרות עשתה גדולות בהרבה שטחים, אבל היא אינה יכולה לעשות מה שביכלתה של המדינה לעשות: להנחיל לכל ילדי העם את הערכים הדרושים, למען נהיה עם יוצר ועובד ובן־חורין. ביטול הזרמים אינו ביטול שם אלא ביטול מסגרת וזיקה מפלגתית שפוררו את העם והכניסו אנדרלמוסיה בחינוך. והקמת חינוך ממלכתי – אינה שינוי שם אלא שינוי תוכן: תוכן מאחד ומלכד. לא אחדות פורמאלית אנחנו רוצים – אלא אחדות־יעוד, אחדות של תרבות ומשימה, אחדות של אחריות הדדית ושל שליחות חלוצית …אחדות של כושר עבודה ואהבת הבריות. אנו רוצים בבית־ספר ממלכתי שישמש מנוף לליכוד העם ולבנין הארץ. אם ערכינו החינוכיים יש בהם ממש – נַקנה אותם לכל הילדים. איני יודע חובה וזכות גדולה מזו.” (ישיבת מפא”י, פברואר 1953)
שאלת הבהרה:
ממשיכים לציטוטים מתוך ההסכמים הקואליציונים בין הליכוד ומפלגות הימין הדתי (מצגת עזר שקפים 2-3):
הציונות הדתית:
169. חוק החמ״ד – הממשלה תקדם את תיקון חוק חינוך ממלכתי לצורך חיזוק וייצוב מעמדו ועצמאותו של החינוך הממלכתי דתי. התיקון לחוק יידון בוועדה מיוחדת בכנסת אשר תהיה משותפת לוועדת חינוך וועדת חוקה. כיו״ר הוועדה יכהן חבר כנסת מהציונות הדתית.
170. לאחר הקמת הממשלה, תאושר החלטת ממשלה לחיזוק החינוך הממלכתי דתי בישראל. במסגרת התוכנית יתוקצבו ויינתנו מענים למאפיינים היחודיים של החמ״ד בבסיס התקציב, גודל ופריסת המוסדות, אורח חיים דתי, אפשרות להפרדה מגדרית, מוסדות פנימייתיים, חינוך על יסודי בבעלויות חינוך אשר אינן רשויות מקומיות, ובכלל זה מערך פיקוח בתחומי שפ״י, קליטת עליה, חינוך חברתי וחינוך מיוחד, ועוד, התוכנית תתוקצב בבסיס התקציב בסך של 637 מלש״ח.
ש״ס:
138. הממשלה תפעל למתן מעמד עצמאי לרשת מעיין החינוך התורני בשים לב למעמדה המיוחד בהתאם לסעיף 3א׳ לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה-1985, כך שהיא לא תהיה כפופה למחוז החרדי, אלא מעמדה יהיה דומה לזה של מנהל החינוך ההתיישבותי.
דיון:
למדריכ.ה:
להרחבה על ניתוח ההסכמים הקואליציוניים בתחום החינוך: ניתוח ההסכמים הקואליציוניים בתחום החינוך – קרן ברל כצנלסון
מסר מרכזי:
לחינוך המגזרי יש השלכות בעייתיות לטווח הקצר ולטווח הארוך. בחינוך החרדי קיימות תופעות של אפלייה על רקע עדתי ומעמדי, העסקה פוגענית של מורים, ודיווחים של בוגרים על קושי להסתגל לעולם המודרני. בחינוך הממלכתי-דתי, שתלמידיו נהנים מן התקציבים הגבוהים ביותר ביחס לכל שאר תלמידי ישראל, אין הגבלות למעשה על הקשר בין מפלגה ומוסדות החינוך, וישנה פוליטיזציה מפלגתית משמעותית של מסגרות החינוך התיכוניות, שבאה לידי ביטוי בקשר המובהק בין דתיות לימניות. בכל המגזרים הדתיים מתרחבת ומעמיקה תופעת ההפרדה המגדרית בבתי הספר ובמסגרות החינוך הבלתי-פורמלי, שפוגעת קודם כל בדתיים עצמם, שלא מעוניינים בהפרדה בגיל כל כך צעיר. ההפרדה המתרחבת הזו אינה נשארת בתחומי המגזר, ומאיימת גם על המרחב הציבורי הכללי, כפי שמראה החוקרת והאקטיביסטית יופי תירוש.
מחלקים את הקבוצה ל-2. כל חצי קבוצה קוראת עדות אחרת, ולאחר מכן משוחחת על מה שקראה.
עדותה של תהילה דויטש | עדותה של יעל אליה (עזר מס. 2)
חוזרים למליאה לסיכום:
למדריכ.ה:
נתוני מאקרו על היעדר לימודי ליבה בחינוך החרדי; ההתנגדות האידיאולוגית לאנגלית ומתמטיקה;
ב-2003 נכנס צוות הפקה של ערוץ 10 לישיבת כפר הרוא”ה, ישיבה תיכונית שהיא בית ספר ממלכתי-דתי ופנימייה. הצוות תיעד את חיי היום-יום של הישיבה בשביל צילומי הסדרה שכונתה ‘הישיבה’. בפרק הראשון, בין דקות 9:16-11:35, מתקיים דיון במועצת התלמידים של הישיבה העוסק ביציאה להפגנה. הנהגת הישיבה דוחפת את התלמידים ללכת להפגנה נגד ערפאת ובעד ארץ ישראל, אבל לא כולם מרוצים מההחלטה.
הקרינו את הפרק הראשון, שימו דגש על דקות 9:16-11:35.
שאלות לדיון:
הקרינו את הציוץ של מנכ״ל מפלגת הציונות הדתית (מצגת עזר – שקף 4).
שאלה לדיון:
המסר המרכזי למחנכ.ת:
פוליטיזציה במערכת החינוך, במובן של הצפת מחלוקות ציבוריות בבתי הספר, היא עובדה קיימת. כל עוד הפוליטיזציה היא לא מפלגתית, היא לא בעייתית בהכרח. השאלה היא למה רק מגזר מסויים מרגיש מספיק בנוח לנקוט בה. חינוך פוליטי הוא קריטי גם במערכת החינוך הממלכתית, מבלי לוותר על פלורליזם ועל אקלים סובלני לדעות מגוונות. בחינוך המגזרי הדתי יש לא רק פוליטיזציה, אלא הכוונה לתנועה ולמפלגות פוליטיות ספציפיות, שמקבלות כוח השפעה גדול על מסגרות במימון ציבורי (מכינת עלי, למשל). תנועת נעם שבראשה אבי מעוז למשל, לא מכוונת רק לחינוך הדתי, אלאמבקשת לקדם אידיאולוגיה ימנית-לאומניתבתוך החינוך הממלכתי. זו השעה עבור מחנכות ומחנכים במסגרות החינוך הממלכתי לשמור על השערים ולקדם חינוך פוליטי של אזרחות משותפת, דמוקרטיה מהותית, וחינוך למיניות בריאה וסובלנית.
להרחבה על מה ניתן לעשות כדי לחזק את החינוך הממלכתי היום, מומלץ להכיר את המערך של המגדלור, העוסק בהרחבה בנושא המאבק על החינוך הממלכתי.
הסקטוריאליות שמאפיינת את הקואליציה הנוכחית ממשיכה להכתיב את דרכה במהלך המלחמה. ההגנה על ההטבות המגזריות מעוררת ביקורת גם בשל הצורך העצום בהתגייסות למען הציבור כולו, וציבור המפונים בפרט, שחלקו לא נמנה על תומכי הממשלה.
סמוטריץ’ מגן על הכספים הקואליציוניים לחינוך המגזרי
גפני מעכב תקציבים תוך כדי מלחמה כדי להבטיח כסף לחרדים
אלמוג כהן תוקף את משפחות החטופים ומגנה את מאבקן
לסיכום, מומלץ לקרוא את הטקסט הבא, שמסביר כיצד המאבק בסקטוריאליות הוא מפתח לניצחון במלחמה.
דיון