רקע

מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר לא הבחינה בין אזרחים יהודים וערבים. אזרחים בדואים ואזרחים יהודים נרצחו בעוטף עזה ובמתקפת הטילים על יישוביהם, ושישה בדואיםנחטפולעזה. מעשי ההצלה של בדואים שהיו בעוטף באותה שבת, לצד אלה של אזרחים יהודים אחרים וכוחות הביטחון, הצילו רבים וגילו גבורה ראוייה לציון. הברית היהודית-ערבית שעומדת בבסיס החיים המשותפים היא לא רק כותרת יפה, אלא מציאות בשטח.

אזרחים בדואים שותפים במערכה

יוסף אלזיאדנה הציל את חייהם של כ-30 צעירים וצעירות שהשתתפו במסיבה בחניון רעים, כשחילץ אותם תחת אש המחבלים, בהפגינו אומץ לב וקור רוח יוצאי דופן:

ד”ר טארק אבו עראר סיכן את חייו כדי להגיש סיוע רפואי, בדרכו למשמרת מביתו בערערה לבית החולים ברזילי באשקלון:

עאמר אבו סבילה שילם בחייו על נסיונו להציל את בנות משפחת סוויסה בפאתי שדרות, וסיפורו המדהים הוא עדות נוספת לסולידריות האנושית הבסיסית שקיימת בנגב:

חמיד אבו ערער התחבא עם בנו התינוק, וממקום מחבואו שמע את המחבלים מתכננים לפגוע בחיילים. הוא יצא מן המחבוא תוך סיכון חייו וחיי בנו התינוק, והגן על החיילים:

בשיר זיאדנה, סטודנט מרהט שפונה ממעונות הסטודנטים בשדרות לתל אביב והחל להתנדב במטה המשפחות של החטופים והנעדרים למען בני משפחתו הנמצאים בשבי החמאס:

הזכות לביטחון: בעיית המיגון ביישובים הבדואים

במתקפה האיראנית על ישראל ב- 14/4/24 פגעו רסיסים מיירוט הטילים בישובים בדואים ופגעובאמינה בת ה-7שנפצעה אנוש. היעדר המיגון בכפרים הבדואים צף עוד ב-7 באוקטובר, כאשר נפלו טילים רבים במרחב שבו חיה החברה הבדואית בנגב, וכתוצאה מהיעדר מקלטים ומיגוניות נהרגו לא פחות מ-17 תושבים, בהם 6 ילדים. קולות אזעקה לא נשמעו בחלק גדול מהמקומות, והתושבים נפגעו בביתם ללא כל יכולת להתגונן.

כ-100 אלף אזרחים בדואים חיים בלמעלה מ-30כפרים בלתי מוכריםבדרום הארץ. בכפרים אלו אין כל אמצעי מיגון ובטיחות מפני ירי הטילים, מה שהוביל למותם של עשרות תושבים, גברים נשים וילדים, במתקפות טילים בעשור האחרון.

ב-2014, בעקבות ההסלמה של צוק איתן, הוגשה לבג”צ עתירה בדרישה לספק פתרונות מיגון לכפרים הלא מוכרים. העתירה נדחתה, אבל בג”צ הטיל את האחריות לדאוג לבטחון התושבים בכפרים על פיקוד העורף, בשם השוויון האזרחי.

ברית דמים

והיו גם מחוות מצד השלטון, שלא עשה די כדי להגן על החברה הבדואית מפני איום הטילים, אך נציגים שונים שלו ביקשו לגלות סולידריות עם החברה הבדואית, כמו למשל בני גנץ:

או טל אוחנה, ראשת מועצת ירוחם, שדאגה לאספקה מיידית של מיגוניות זמניות לכפר רח’מה הסמוך לירוחם, עד שהמדינה תדאג לתושבים למיגון ראוי:

דיון:

• איזה תחושות עלו בכם כששמעתם את הסיפורים?
• איזה שיעור אפשר ללמוד מגילויי הסולידריות הללו בין ערבים ליהודים בנגב?
• מה צריך לעשות כדי שיוקמו אמצעי מיגון בכפרים הבדואים?

להרחבה:

מערך ״שותפות יהודית-ערבית״