הקמתי את בונות אלטרנטיבה לפני 4 שנים ומאז הפכנו לתנועה של עשרות אלפי נשים בעשרות ערים בארץ ובעולם. פועלות לקידום זכויות נשים וייצוג בפוליטיקה בכלכלה והגנה על נשים במרחב הציבורי.
CPT Tag: אקטיביזם
בונות אלטרנטיבה
ארגון בונות אלטרנטיבה הוקדם בשנת 2020 במטרה לקדם זכויות נשים, לצמצם אפליה ואלימות כלפי ילדות נערות ונשים. העמותה כיום מהווה את ארגון הנשים הגדול בישראל וממקימות קואליציות ארגוני נשים.
מצפן: כדורגל נגד גזענות
“בלי כדורגלנים שיצביעו על בעיות הרבה אנשים פשוט לא היו רואים בעיות. אולי בגלל זה הם רוצים שכדורגלנים ישתקו”
אוריאל דסקל,הכדורגלנים חייבים להיות מעורבים פוליטית, 2020
הקדמה
אליפות אירופה בכדורגל התקיימה הקיץ במקביל לבחירות הבזק בצרפת, אחרי הניצחון של הימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי.
הכוכב הגדול של צרפת, קיליאן אמפבה, התבטא באופן חד-משמעי נגד האיום שנשקף מצדם של קיצונים גזעניים שעשויים לעלות בבחירות האלה, אחרי שנחלו הצלחה בבחירות לפרלמנט האירופי.
אמבפה נגד גזענות
תרגום:
“אנחנו נמצאים ברגע היסטורי וחסר תקדים בתולדות המדינה שלנו (צרפת). אני רוצה לפנות לעם הצרפתי ובמיוחד לדור הצעיר. אני חושב שאנחנו הדור שיכול לעשות את ההבדל. אנחנו רואים שהקיצוניים נמצאים על סף קבלת הכוח לידיהם. קיליאן אמבפה הוא נגד קיצוניים, נגד רעיונות מפלגים.
כמו שאמרתי, יש לנו את ההזדמנות לבחור את העתיד למדינה שלנו, ואנחנו חייבים להדגיש את החשיבות של הבחירה הזו. אני חושב שכולם צריכים להיות ערים לכך שהרבה צעירים שם לא מודעים לעניין. אם רואים את שיעורי ההימנעות מהצבעה באיזורי הכפר ובפרברים, מבינים למה אני רוצה לתת לצעירים האלה קול ולדבר אל בני הדור שלי. כי אני גם הייתי ככה כשהייתי צעיר, הייתי אומר לעצמי, “הקול שלי לא ישנה שום דבר”.
כן, הקול שלך יכול לעשות את ההבדל, והעניין הזה דחוף וחשוב. אני רוצה להיות גאה במדי הנבחרת שאני לובש במהלך הטורניר. אני לא רוצה לייצג מדינה שלא משקפת את הערכים שלי, הערכים שלנו [מגוון וסובלנות], כי אני חושב ומקווה שכולנו באותה הסירה כאן.”
לדיון:
- מדוע אמפבה חש צורך להביע דעה פוליטית?
- אמבפה נחשב לשחקן הטוב בעולם, מולטימיליונר ומודל לחיקוי להמוני צעירים. מה המחיר שהוא יכול לשלם על התבטאות כזו?
- עד כמה הניסיון להגדיר את גבולות הדמוקרטיה, כפי שעשה אמבפה, זו עמדה לגיטימית לכדורגלן?
כוכבי הנבחרת נגד גזענות
לדיון:
- האם יש לגיטימציה דומה לכדורגלנים בישראל להתבטא נגד מפלגות גזעניות?
- מה הציפייה שלנו מכוכבי הנבחרת, בכל מה שקשור לגזענות בישראל?
קפטן נבחרת ישראל אלי דסה נגד גזענות
קרדיט לתמונות: נהוראי סמימי, יוסי זמיר | שתיל סטוק
אבי ילאו
אבי מכהן כמנכ”ל עמותת הנני, יו”ר מפלגת צדק, והוא אקטיביסט ויזם חברתי. לצד עבודתו הוא משמש כחבר הנהלה באגודה לזכויות האזרח, חבר ועד בארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה (נאקוג’). הוא גם חבר ב”מרחב השפעה” – מסגרת פעולה למנכ”לי ארגונים חברתיים להובלת השפעה חברתית בשדה החברתי המשותף להם, וב”פורום חשיבה משותף למאבק בגזענות” ובעוד התארגנויות וולונטריות חברתיות, שמטרתן למגר את הגזענות, לשפר את החברה הישראלית ולקדם בה שינוי אמיתי.
מור הובר
חוקר, יועץ ואקטיביסט עם ניסיון של מעל עשור בהובלת תהליכי שינוי המבוססים על פרקטיקות השתתפותיות ופיתוח קהילתי, ברמה הארצית והמוניציפלית.
מור, מומחה לפיתוח קהילה ועבודה עם צעירים, חוקר תהליכי הקמה של קהילות ייעוד ומרצה באקדמיה. בעל ניסיון רב בעשייה במגזר הציבורי והשלישי, עם כל חלקי האוכלוסייה הישראלית, לרבות חברה חרדית וערבית ועבודה מול השלטון המקומי, הכנס ומשרדי הממשלה.
יעל יחיאלי
אקטיביסטית, ירושלמית, פמיניסטית.
לאחר שנים של עשייה חברתית בשדה הדמוקרטי, הקימה את מיזם 5050 בנובמבר 2022, יום לאחר הבחירות החמישיות לכנסת, מתוך חזון של 50% נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות. המטרה היא שבממשלה ובכנסת הבאות תיבחרנה 50% נשים.
מרצה על אקטיביזם חברתי, על שוויון מגדרי ודמוקרטיה.
כרמן אלמקייס עמוס
יוצרת קולנוע, אמנית, ואקטיביסטית פמיניסטית מרוקאית פורצת דרך, מפיקה, יזמת תרבות, וליצנית רפואית. נבחרה ברשימת 50 הנשים המשפיעות של מגזין פורבס. מייסדת ומנכלי”ת שותפה בתנועת “שוברות קירות”, תנועת שטח לקידום קמפיינים ציבוריים ואקטיביזם קהילתי. מייסדת תנועת השטח “הלא נחמדים – לא נחמדות”, ומייסדת פרויקט עדי”ה לתיעוד ובניית ארכיון עדויות של נפגעי גזזת. מובילה ולוקחת חלק בעשרות מאבקים חברתיים.
מצפן: המאבק לגיוס שוויוני של חניכי מכינות, ש”ש וישיבות הסדר
הנפגעים הרבים מאז ה-7 באוקטובר גרמו לאגף כוח האדם בצה”ל להקדים את גיוסם של כ-1400 מלש”בים (מועמדים לשירות ביטחון), כבר לגיוס מרץ הקרוב, לטובת התאוששותו של המערך הלוחם, ובניית הכוח לעתיד. הקדמת הגיוס של מלש”בים שדחו אותו בעקבות יציאה לשנת שירות, מכינה או ישיבה, התקבלה בקונצנזוס מוחלט ונתפסה כתרומה למאמץ המלחמתי.
הבעיה החלה כאשר התגלה שהקדמת הגיוס התחלקה באופן לא-שוויוני תוך העדפה מגזרית ברורה של המלש”בים הדתיים הלומדים בישיבות ההסדר. בהחלטה המקורית, הוחלט שמרבית הגיוס יתבסס על חניכי שנה א’ במכינות החילוניות, תוך הימנעות מגיוסם של חניכי שנה א’ במכינות ובישיבות הדתיות. על ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הוטלה למעשה מכסת גיוס של 150 מלש”בים בלבד, בעוד שאר המסגרות, שאינן חלק מן הציונות הדתית, נדרשו להקצות 1200 מלש”בים לגיוס מידי, באמצע שנת השירות או שנת המכינה. כך כתב באומץ הרב אילעאי עופרן, ראש מכינה צבאית דתית, מן הבודדים במגזר הדתי-לאומי שהעזו להביע התנגדות למהלך:
נוצרת הפליה ועוולה של ממש – בחורי הישיבות הציוניות כולם יזכו לשבת בבית המדרש שנה וחצי לפחות לפני גיוסם, וחלקם אפילו שנתיים, שלוש ויותר. בעוד תלמידי המכינות לא יזכו אפילו לשנה מלאה אחת. מדובר במכה איומה למפעל המכינות כולו עד כדי סגירה של חלק מהמסלולים והמוסדות, אבל בעיקר מדובר בפגיעה חמורה בתלמידי המכינות, שיהיו קרבן להפליה הזו.
המציאות הפוליטית בישראל מאפשרת לצערנו את ההפליה הזו, שבה האחד יזכה לחבוש את ספסלי בית המדרש זמן ארוך והאחר לא יזכה אפילו להשלים תהליך של פרק זמן מינימלי. אנו מבינים את חשיבותם של צרכי הצבא בעת הזו, ונכונים להתייצב ולמלא את השורות, אך מבקשים ואף דורשים מכם, לתת כתף ולהטות שכם ולא לשתף פעולה עם העוול הזה.
דיון:
- איך נוצרה האפלייה?
- מדוע לא ניתן לקבוע כי למידה ישיבתית יותר חשובה מלימוד במכינה ליברלית?
דני זמיר, שעמד בעבר בראש מכינת רבין וכיהן כיו”ר מועצת המכינות,יצא בתוקףנגד אי-השוויון הבוטה במכסות הגיוס:
הורי הש”ש והמכינות הליברליות, צוותי המכינות ואנשי ציבור שונים, נרתמו לטובת מאבק עיקש באפלייה המגזרית. ההורים עתרו לבג”צ, והתבצעו פניות לגורמים שונים במערכת הביטחון, כולל פנייה לתקשורת, למרותהניסיון להשחיראת המאבק כיצירה מכוונת של מחלוקת.
המאבק עשה את שלו: מכסות הגיוס שונו והוכנס בהן יותר איזון, כך שהגיוס הוגן יותר בין דתיים לחילונים, ומסגרות חילוניות יידרשו לגייס עד 850 מלש”בים בגיוס מרץ, 60% מהם ממכינות, ו-40% משנת שירות. במשרד הביטחון איפשרו אוטונומיה לכל מכינה ומסגרת ש”ש לבחור מתוכה בתהליך חינוכי פנימי את המלש”בים שיתגייסו. אבל גם האיזון שהושג, אינו מתקן את הבעיה היסודית, שהיא העדפתו של מגזר אחד על פני שאר הציבור. לימור יעקב ספראי, אמא למכינאי ממכינה חילונית,ביטאהאת תחושת העוול:
דיון:
- מעבר לאי-שוויון בנטל, מהו אי-השוויון החינוכי שעולה מדבריה של ספראי?
- איך נכון להמשיך את המאבק לשוויון בנטל?
הצטרפו למאבק – חתמו על העצומה:
קמפיין ״ביחד מתחת לאלונקה״
החליטו להקדים את הגיוס למכינות ושנות שירות לחודש מרץ הקרוב. אין בעיה. אבל “שכחו” להקדים גם לישיבות ההסדר! יצאנו למאבק להקדמת גיוס שיוויונית לכולם. הצטרפו לחתימה על העצומה שלנו:
מצפן: אמהות ונשים למען שחרור החטופים
הדיון על בטחונם של הישראלים מוטה לטובת נקודת המבט הגברית והצבאית. בדמוקרטיה ליברלית יכולה כל אזרחית ויכול כל אזרח לחלוק על מדיניות הביטחון, ולהציע חלופה שתשמור טוב יותר על בטחון האזרחים. שורה של קמפיינים בהובלתן של נשים ואמהות חברו יחד לטובת הפעלת לחץ ציבורי להשבת החטופים, לפני שיהיה מאוחר.
האם החברה הישראלית ב-2024 תקשיב לקול האמהות?
מה קרה בפעם שעברה שאמהות שינו את ההיסטוריה הישראלית?
מאבקן של ארבע אמהות להוצאת צה”ל מלבנון:
לדיון:
- למה המאבק של ‘ארבע אמהות’ הצליח?
- מה מיוחד בו?
מאבק אמהות לשחרור החטופים: הזווית העולמית
דניאל גליה-קינד שחיה עם משפחתה באמסטרדם, יצאה במסע הסברה בפרלמנטים ברחבי העולם, וגייסה כוח נשי למען שחרור החטופים שבידי חמאס:
רבניות מהציונות הדתית במפגש עם אמהות החטופים
כוח האמהות
אמהות החזירו חיילים מלבנון – והן יחזירו את החטופים מעזה
זעקתה של אורנה בנאי
ראיון יוצא דופן של אורנה בנאי pic.twitter.com/9YqmkUxQMD
— Raviv Drucker (@RavivDrucker) January 22, 2024
קריאות לפעולה
מצפן: 500 ימים של שבי והפקרה
הלב שלנו בעזה. אסור להרפות מהמאבק להחזרת החטופים, שהואמאבק על דמותנו המוסריתכחברה חפצת חיים. 500 ימים בשבי הם לא גזירת גורל, והסבל הנורא של החטופים מחייב את החזרתם המיידית, בכל מחיר.
המצפן הקרוב מכיל קישורים לתכנים שעוסקים באלימות, אך לא מציג את התכנים עצמם.
למרות שזה לא פשוט לשמוע על תנאי השבי של החטופים, אנו סבורים שזו מחובתנו לשוחח על כך עם בני נוער, באופן מותאם לכל קבוצה.
מי בשבי
עמוד מתעדכן עם רשימת החטופים. אחרי 400 ימים בשבי, 101 חטופות וחטופים מוחזקים בשבי החמאס, חלקם עדיין בחיים.
סבל בל יתואר
חמאס רוצח את החטופים בשבי, ומחזיק את השאר בחיים בצורה מפלצתית, כדישישמשולו מגן אנושי.החטופים והחטופות נמצאים בסכנת חייםמיידית,חשופים לאלימות מינית, ועשרות מתוכם לא יוכלו להחזיק מעמד עוד זמן רב בשבי, בשל סכנה בריאותית ממשית. לפחות שליש מהחטופים סובלים ממחלות כרוניות כמו סוכרת, אוסטאופרוזיס, אנמיה, אסטמה וסרטן, קרון, מחלות לב, אפילפסיה ויתר לחץ דם. הם אינם זוכים לטיפול רפואי והשבי מביא להתדרדרות במצבם הרפואי.
לחימה או החזרה: הפוליטיזציה של החזרת החטופים
עוד בתחילת המלחמה ברור היה ששני העקרונות הללו עומדים אחד מול השני: המשך הלחימה מול החזרת החטופים. כבר לפני התמרון הקרקעי בעזה היה ברור להנהגה הישראלית כי שתי מטרות המלחמה, חיסול שלטון חמאס והחזרת החטופים,הן מטרות מנוגדות. עסקת השחרור הראשונה נשענה אמנם על הלחץ הצבאי, אבל לאחר שנה של מלחמה עולות שאלות קשות, כי גם בצה”לכבר לא בטוחיםשהלחץ הצבאי יביא לשחרור החטופים. יתרה מכך, יואב גלנט, שר הבטחון שפוטר הודיע לאחר פיטוריו כי ניתן להשיב את החטופים בעד מחירים כואבים, אולם הממשלה אינה מעוניינת בעסקה כזו.
החזרת החטופים בעסקה מחייבת שני מחירים מעוררי התנגדות:הפסקת אש כוללתוהסגת כוחות צה”ל, לצד שחרור רוצחיםעם דם על הידיים. במערכת הפוליטית ובציבור ישנם שמתנגדים לתשלום המחירים הללו. ישנם אף גורמים בימין שרואים בקמפיין התקשורתי להחזרת החטופים מהלך שמשרת את החמאס,ומעורר פילוגבעם.
נוצר מצב טראגי שבו משפחות שכולות ומשפחות של חטופים ניצבות זו נגד זו – משפחות שכולות שבעד המשך הלחימה ונגד הפסקתה, ומשפחות חטופים בעד עסקת שחרור גם במחיר הפסקת הלחימה. ישנם גורמים בימין שמנסים למסד את הפיצול הזה,ולהקים גוף נגדילמטה משפחות החטופים.
טליה, נכדתו של אלכס דנציג שנהרג בשבי חמאס, בריאיון קורע לב במהדורה: "מי שחושב שיש מחיר להחזרת החטופים – שכח את ערך החיים ושכח מה זה להיות בן אדם"https://t.co/yBOnWj9QnE@usegal pic.twitter.com/le5enhUf07
— חדשות 13 (@newsisrael13) July 22, 2024
דיון:
- למה הוויכוח על החזרת החטופים הפך לוויכוח פוליטי?
- בהנחה שלא ניתן להמשיך את הלחימה ולהחזיר את החטופים, במה צריך לבחור?
מה אפשר לעשות?
חשוב להשאיר את סוגיית החטופים בתודעה הציבורית. המודעת לסבלם של החטופים ולמצבם בשבי צריכה להיות בראש סדר היום. כדאי להכיר ולשתף כמה שיותר סיפורים:
“חסמבה”- צעירי משפחות החטופים פועלת להעלאת המודעות בקרב צעירות וצעירים ברשת ובכלל:
וניתן לעקוב אחריהם ברשתות:
אינטגרם
חשובה במיוחד היא ההשתתפות בפעילות מחאה בכיכר החטופים ובכלל:
חשוב לזכור שהאחריות להשבת החטופים היא של כולנו כחברה ולא רק של בני המשפחה, זו חובה מוסרית.
שיחה עם נציג מטה משפחות החטופים:
חן אביגדורי, שאשתו ובתו הוחזרו בעסקת השחרור הראשונה, מוכן לבוא לפגוש בני נוער בכל הארץ כדי להסביר להם את החשיבות שבעסקת שחרור חדשה. ניתן לכתוב לחן (בוואטסאפ בלבד), ולהזמין אותו לשיחה בפני הקבוצה שלכם:
פרקי “סליחה על השאלה” עם חטופים שחזרו ומשפחות חטופים:
מערכים מומלצים נוספים:
500 ימים | המעורר
מערך שיעור של מרכז ההדרכה המעורר, לגילאי חט”ב ותיכון
מערכים נוספים באתר:
זכויות אדם במלחמה
מערך חינוכי העוסק בפגיעה בזכויות אדם ב 7.10 ובמלחמה שפרצה לאחר מכן ובמורכבות המוסרית העומדת בפני ישראל בניהול המלחמה.
חברה חפצת חיים
המאבק על עיצוב דמותה של ישראל כחברה חפצת חיים מתקיים במלוא עוצמתו. הדרישה להשבת החטופים היא חלק מהתקווה לעתיד טוב יותר.
התקווה לשלום
ויויאן סילבר שנרצחה בבארי בשבת השחורה, הייתה פעילה בתנועת נשים עושות שלום. היא חייתה למען התקווה הזו. המצפן הזה הוא לזכרה.