חלפה שנה תמימה מאז שהיכה בנו שבר גדול. בעודנו בתוך המלחמה, אנו מציעות לעצור ולייחד זמן להתכנסות טקסית – לקחת הפוגה משגרת היומיום וליצור מרחב מוגן, מקום לכאב ולאובדן, כדי להיות יחד בתוך האבל והזיכרון, הגבורה והתקווה.
הילדים והילדות היו איתנו בתוך השנה הקשה הזאת. בחלק מהזמן אנחנו מצליחים ליצור להם מרחב מוגן, אבל יש רגעים שהכאב, הפחד וחוסר ההגנה נכנסים לתוך הבית.
הטקס מיועד לפנות מקום לכאב ולעצב, ומתוך כך – גם לתקווה, לכוחות וליכולות שהתגלו בשנה האחרונה. הטקס יהיה מרחב מוגן לכל רגש, ויאפשר חיבור זה לזו, חיבור המצמיח תקווה.

כמה המלצות לפני הטקס:

• כדאי לעשות בירור מקדים – מה הילדים יודעים על אירועי השבעה באוקטובר. אין מטרתו של הטקס לתת מידע על מה שקרה.
• מומלץ לקיים את הטקס בכיתה או בקבוצה קטנה. ניתן לקיימו גם בפורום שכבתי, במסגרת תכנית חינוך בלתי-פורמאלית ואף בחיק המשפחה. בקבוצה קטנה יותר המנחה יכול להכיר מראש את סיפורי החיים של המשתתפים ולתת להם מקום לשתף בחוויותיהם. 
• ניתן לבחור חלקים מתוך המהלך השלם המוצע כאן. שילבנו במהלך הטקס דברי תיווך (בכחול). אפשר לשנות ולהתאים אותם לפי שיקול דעתכם. 
• מומלץ לצרף נגן.ית, כדי ללוות את השירה.
• אם הטקס נערך ללא הורים, מומלץ בתום הטקס לשלוח אותו להורים כדי שיוכלו לשאול ולשוחח עליו בבית עם הילדים והילדות. 

צוות המדרשה באורנים – החלוץ

……………………………………………………………………………………….

שיר פתיחה:

על הדבש ועל העוקץ | נעמי שמר

עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ, 
עַל הַמַּר וְהַמָּתוֹק, 
עַל בִּתֵּנוּ הַתִּינֹקֶת 
שְׁמֹר אֵלִי הַטּוֹב. 
עַל הָאֵשׁ הַמְּבֹעֶרֶת, 
עַל הַמַּיִם הַזַּכִּים, 
עַל הָאִישׁ הַשָּׁב הַבַּיְתָה 
מִן הַמֶּרְחַקִּים. 

עַל כָּל אֵלֶּה, עַל כָּל אֵלֶּה, 
שְׁמֹר נָא לִי אֵלִי הַטּוֹב. 
עַל הַדְּבַשׁ וְעַל הָעֹקֶץ, 
עַל הַמַּר וְהַמָּתוֹק. 
אַל נָא תַּעֲקֹר נָטוּעַ, 
אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַתִּקְוָה 
הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה
אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה. 

שְׁמֹר אֵלִי עַל זֶה הַבַּיִת, 
עַל הַגַּן, עַל הַחוֹמָה, 
מִיָּגוֹן, מִפַּחַד פֶּתַע 
וּמִמִּלְחָמָה. 
שְׁמֹר עַל הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לִי, 
עַל הָאוֹר וְעַל הַטַּף 
עַל הַפְּרִי שֶׁלֹּא הִבְשִׁיל עוֹד 
וְשֶׁנֶּאֱסַף. 
עַל כָּל אֵלֶּה… 

מְרַשְׁרֵשׁ אִילָן בָּרוּחַ, 
מֵרָחוֹק נוֹשֵׁר כּוֹכָב, 
מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי בַּחֹשֶׁךְ 
נִרְשָׁמוֹת עַכְשָׁו. 
אָנָּא, שְׁמֹר לִי עַל כָּל אֵלֶּה 
וְעַל אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, 
עַל הַשֶּׁקֶט, עַל הַבֶּכִי 
וְעַל זֶה הַשִּׁיר.
עַל כָּל אֵלֶּה…

מנחה:

לפני שנה, בזמן שמחת תורה, החלה מלחמה בדרום, מלחמה קשה שעדיין נמשכת.
הטקס הזה הוא הזמנה לציין יחד נקודה בזמן, לעשות מקום לעצב ביחד. נתייחד עם הבתים והקהילות שנפגעו, ונזכור את הכוחות העצומים שהתגלו באנשים.

קריאה: 

“כל זה קרה ביום אחד באוקטובר, יום עצוב כל-כך. בתוך פחות מעשרים ארבע שעות מדינת ישראל השתנתה ללא היכר… ההיסטוריה דפקה בדלת.

בתוך האפלה המרה הזו, בקעו אלומות של אור. אינספור, אינספור גיבורות וגיבורים הקדישו את עצמם למען אחיהם, למען עתיד ילדיהם, למען הסיפור ששמו מדינת ישראל”.

(מעובד מתוך ההקדמה של הספר “יום אחד באוקטובר: ארבעים גיבורים ארבעים סיפורים”, מאת יאיר אגמון ואוריה מבורך)

מנחה:

האם ראיתם בבית שלכם, שמדליקים נרות? לא נרות שבת, אלא נרות אחרים? בואו נשמע מה כתבה מיריק שניר על נר מיוחד שמדליקים:

קריאה:

חג עצוב | מיריק שניר
אימא ואבא
היום עצובים
סבתא וסבא
דמעות מנגבים
על השולחן
מדליקים
נר אחד
לא נר שבת
נר אחר
מיוחד
אני מסתכל
בכולם
שוב
ושוב
ובלחש
שואל
מה היום?
חג עצוב?

דקה דומיה והדלקת נר  

אפשר להדליק נר אחד, ואפשר להכין הרבה נרות קטנים (נרונים) על שולחן במרכז, ולהזמין כל אחד מהילדים להדליק. הציעו לילדים לחשוב על מישהו שמתגעגעים אליו, מישהו שהם נפרדו ממנו. אפשר להזכיר אנשים מתוך קהילת בית-הספר ולספר עליהם.

קריאה: 

נישא תפילה שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה במהרה, בשלום, ברפואת הגוף והנפש,

שהמשפחות יחבקו אותם.ן בקרוב ובאהבה.

נישא תפילה להחלמת הפצועים והפצועות, בתקווה למרפא ומזור לכאב הנורא.

נישא תפילה שכל החיילים, החיילות וכוחות הביטחון ישובו בריאים ושלמים.

נישא תפילה לשובם המהיר והבטוח הביתה של כל המפונים והמפונות

נישא תפילה לשלום ולרפואת כל השבור, הכואב, הדואג והעצוב.

מי ייתן ויבוא שלום עלינו. ונאמר, אמן

שירה:

שירה:  

הליכה לקיסריה | חנה סנש, דוד זהבי

אֵלִי, אֵלִי, שֶׁלֹא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.

מנחה:

במהלך המלחמה גוייסו לצבא הרבה אנשי ונשות מילואים. בבית אנחנו הילדים, בני ובנות הזוג, דאגנו והתגעגענו מאוד. אילה דקל, שבן זוגה יונתן שירת ועדין משרת במילואים כתבה: 

קריאה: 

“שבת בצהריים, יונתן כותב לי – “אני בטוב, הפעם יש גם על מה לחייך” ומוסיף כהרגלו – “אל תספרי עדיין”.

הדמעות ממלאות את העיניים ותבור ניגש אלי בדאגה לברר מה קרה. כבר יש לו ניסיון לא טוב עם רגעים שבהם אני בוכה אחרי הודעה שמתקבלת. אבל הפעם, הבכי היה משמחה.

מאות לוחמים השתתפו במבצע שחרור החטופים. מאות. חלקם, מאוגדה 98, מחטיבת כפיר, ששם, נמצא עכשיו גם יונתן.

ולרגע אחד הילדים מבינים למה הוא רחוק. למה הוא שם. למה המילואים חשובים. ומה המשימה הגדולה והאדירה שהוא חלק ממנה. ולכמה רגעים הגאווה גוברת על הגעגוע וההתרגשות על הפחד. כמה טוב שהם בבית.”

(אילה דקל, מתוך פוסט בפייסבוק)

מנחה:

בשבעה באוקטובר הרבה משפחות וילדים פונו מביתם. הבית, שהוא המקום הכי בטוח ושהכי נעים לחזור אליו, הפך למקום שאי אפשר להיות בו, כי זה לא בטוח.
(אם ההתכנסות נעשית בקבוצה קטנה, אפשר לשאול: מה אני הכי אוהב.ת בבית שלי? מה אני אוהב.ת לעשות בבית שלי? מה הפינה הכי אהובה עלי בבית?)

קריאה (בחרו אחד מהקטעים):

שירה (בחרו מבין הבאים):

מנחה:

פעמים רבות אנשים נושאים תפילה, מבקשים דבר־מה, והתפילה שלהם מתחילה במילים של בקשה: לו, הלוואי, מי יתן. נעמי שמר כתבה שיר-תפילה שמתחיל במילים במילים “לו יהי”. היא כתבה את השיר הזה בזמן מלחמה קשה שהתרחשה מזמן, ומאז המילים שלה הפכו לתפילה שאנחנו שרים.

בואו נקשיב למילים ונבקש גם אנחנו.

שירה:

מנחה:

ההמנון של המדינה שלנו נקרא “התקווה”. כל פעם שאנחנו שרים אותו, אנחנו מזכירים לעצמנו, שאת התקווה אנו נושאים שנים רבות ועדיין ממשיכים להחזיק, כי אנחנו רוצים שיהיה פה טוב, שיהיה פה שלום.

כשנשיר עכשיו את “התקווה” – חשבו על כוונה מיוחדת: דבר אחד שאתם מקווים בלב בשביל כל האנשים שחיים במדינת ישראל; ואז נשיר את ההמנון יחד.

שירה:

התקווה | נפתלי הרץ אימבר

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה

עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ

אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.