מערך חינוכי העוסק בקריסת מוסדות המדינה ב- 7/10. נבחן את המשמעויות ואת הגורמים שהובילו לקריסה זו, את תפקיד המגזר הציבורי והתפקיד הדמוקרטי של האזרחים בשמירה על מוסדות המדינה.
רקע:
יש לאזרחים אפשרויות רבות להיות מעורבים במדינה בשגרה ובחירום. המלחמה הנוכחית הראתה התגייסות מדהימה ויוצאת דופן של אזרחים שעזבו את הפעילות השגרתית שלהם על מנת לתת מענה בעורף ובחזית. יחד עם זאת, ההתגייסות של האזרחים מעוררת שאלה – איפה המדינה? של מי האחריות לתת מענה שכזה? מה המשמעויות של מתן מענה התנדבותי ולא ממוסד?
מערך זה עוסק בקריסת מוסדות המדינה ב- 7/10 ובכל הימים שאחריה. נבחן את המשמעויות ואת הגורמים שהובילו לקריסה זו, את התפיסות העומדות ביחס לתפקיד המדינה ומוסדותיה והתפקיד הדמוקרטי של האזרחים בשמירה על מוסדות המדינה.
תוכן עניינים
חלק
פתיחה: שבירת הקונספציות
חלק ראשון: הטיפול בחטופים ובמשפחותיהם
חלק שני: גורמים לקריסת המערכות
חלק שלישי וסיכום: מעורבות אזרחית
משך:
15 דק'
25 דק'
כ-25 דק', תלוי בכמות המידע שנותנים לקבוצה
15 ד'
ציוד
נספח א'- ציטוטים על המגזר הציבורי
מקרן, רמקולים, מחשב
נספח ב'- דפי עבודה- משרדי ממשלה, כתבות, טוש ללוח
עותקים ממכתב החייל
פתיחה: שבירת הקונספציות
מפזרים על הרצפה מספר ציטוטים מכתבות הנוגעות למגזר הציבורי מהתקופה שלפני המלחמה (נספח א’)
מבקשים מהמשתתפים לקרוא את הקטעים ודנים:
אילו תפיסות של המגזר הציבורי באות לידי ביטוי בקטעים ?
איזו מדיניות ביחס למגזר הציבורי נובעת מתפיסות אלו? איזו תפיסה עומדת מאחורי הדרישה מהמגזר הציבורי להיכנס לאלונקה? מה היעוד שלו ביחס לחברה?
מה היחסים העולים מהקטעים בין המגזר הציבורי לבין המדינה?
מה משמעות המילה “פקידים” למשרתי הציבור? מדוע לדעתכם משתמשים במונח זה בקטעים? איזה תפקיד יש להם?
חלק ראשון: הטיפול בחטופים ומשפחותיהם
מאז ה 7/10 אנו עדים להתעוררות אזרחית מרגשת שמייצרת מענים עבור העורף שנפגע במתקפה ועבור מעטפת לחיילי צהל. יחד עם זאת, המענה האזרחי -התנדבותי הוא לא מציאות של מדינה דמוקרטית מתוקנת, אלא עונה על וואקום שנפער במענה של משרדי הממשלה החל ממענה ראשוני במהלך המתקפה וכפי שמתארת הכתבה הבאה, גם לאורך זמן ממושך. הכתבה היא חלק מפרק ששודר בתכנית ‘זמן אמת’ של כאן 11 והיא מתארת את הפרספקטיבה של אחת הסוגיות האקוטיות ביותר הנמצאות בליבת הלחימה והטיפול בעורף – הטיפול בסוגיית חטופים ובמשפחותיהם.
* תגובות משרדי הממשלה לכתבה משודרות בפרק המלא בדקה 30:18
שאלות לדיון:
מה הכתבה מעוררת בכם?
אילו גורמים ממשלתיים אמורים להיות מעורבים בפיעלות החטופים על פי מה שראינו בכתבה?
נאמר כי הפעילים של החמ”ל כולם מתנדבים. מה זה מעורר? מה המשמעויות השונות בכך שאזרחים מתנדבים לתת מענה לשטח ?
במהלך הכתבה אחת המרואיינות אומרת ” אם זה היה הילד שלהם (של אנשי הממשלה) איך הם היו פועלים. מה זה משקף ביחס לתחושת המשפחות? מדוע לדעתכם זה כך?
חלק שני: גורמים לקריסת המערכות
מתחלקים ל- 8קבוצות. כל קבוצה מקבלת כרטיס (נספח ב’) עם תיאור של משרד ממשלתי מסוים מתוך כתבה שהתפרסמה במאקו עם שאלות לעבודה בזוגות . ניתן גם לחלק את הקבוצה לזוגות ולחלק לכמה זוגות את אותה הכרטיסייה או יותר מכרטיסיה אחת, בהתאם לגודל הקבוצה.
שימו לב – לרשותכם עוד חומרים על כל משרד להרחבת הלמידה. ניתן לחלק את לקבוצות את המאמרים והכתבות יחד עם הכרטיסיות. ככל שהקבוצות גדולות יותר, מומלץ לתת להם יותר חומרים לעי.
לאחר העבודה בקבוצות אוספים את הקבוצה ומבקשים מכל קבוצה להציג את הגורמים (בכותרת) שהן זיהו, שמביאים לקריסת מוסדות המדינה ב 7/10/23 ומחלקים את הגומרים לתחומים.
שאלות לדיון:
אילו דוגמאות ראינו לפוליטיזציה של השירות ואילו משמעויות יש לכך?
מה תפקידו של המגזר הציבורי ומה ההבדלים בין מגזר ציבורי למגזר הפרטי?
מה תפקידנו בשמירה על מנהל ציבורי תקין ועל מוסדות הציבור?
למנחה: מומלץ לקרוא את הניתוח בחלקה הראשון של הכתבה לפני הדיון., תוכלו למצוא שם גם נתונים מספריים.
הכתבה מתייחסת לכמה גורמים שפגעו בשנים האחרונות במגזר הציבורי: 1. תכנון, תקצוב וכוח אדם שבא לידי ביטוי בשכר נמוך- איכות אנשים והימצאותם לאורך זמן ותת איוש ושחיקה בתקינה בהתאם לגודל האוכלוסייה. 2. פוליטיזציה: המגזר הציבורי מתרחק מלהיות גוף ממלכתי חסין מלחצים פוליטיים, זה בא לידי ביטוי גם בכניסת שיקולים פוליטיים לפעילות המשרד, דחיקת המקצועיות של העובדים לטובת שיקולים אחרים והעברות בין משרדיות לאור פתיחת ושינוי של משרדים ואחריות. 3. גישת הפרטה: ניסיון להתחקות אחר המגזר הפרטי שהוכח כלא יעיל ואף פוגעת במקומות אחרים- מיצר אובדן זיכרון ארגוני, וניהול לאורך זמן, מדידה והערכה כלכלית ולא אפקטיביות השירות לציבור.
חלק שלישי וסיכום: בכל זאת – מעורבות אזרחית
לפניכן מכתב שפרסם חייל בשירות סדיר בזמן המלחמה ב 14/11/23 ב’הארץ’
אני עדיין בסדיר, אבל המלחמה הראתה לי שמקומי במגזר הציבורי
אני יליד 2002 ובעיצומו של שירותי הצבאי. מתוך 22 שנות חיי (בקירוב), בנימין נתניהו ראש הממשלה כ-13 שנים. אני ורבים מבני דורי לא מכירים ולא זוכרים באמת מציאות שונה. אנחנו מכירים מציאות שבה יש שליט אחד, שעל פיו יישק דבר. כל הסוטה מדרכו הוא בוגד, אנרכיסט וכלל שמות חיבה נוספים.
בימים אלו, ובצל המלחמה, אני חושב כמו כולם על היום שאחרי. אין לי רעיונות גדולים או תוכניות אסטרטגיות, עד לפני חודש בעיקר חשבתי לאן לנסוע ומה ללמוד. אבל אני רואה מה קורה סביבי, כחייל וכאזרח, ואני יודע שהאחריות לתיקון נמצאת אצלנו.
רבים מהנרצחים במתקפה ב-7 באוקטובר ובמלחמה שפרצה בעקבותיה הם בני גילנו. כמעט כל אדם במדינה מכיר לפחות אדם אחד שנהרג, נעדר, נפצע או במילואים כרגע. כולנו מרגישים את ההפקרות, זו שקדמה לתקיפה וזו שאחריה: אף אחד לא ציפה למתקפה חסרת הרחמים, האכזרית, המתוכננת היטב והמוצלחת כפי שבוצעה. אבל היא לא היתה הפתעה מוחלטת. מאז שהתפרסמו תוצאות הבחירות לכנסת, ובטח מאז שהורכבה הממשלה ה-37 על כלל שריה, מינוייה והצהרותיה – היה ברור לכל אדם שעיניו בראשו ולבו במקום הנכון, שביטחון המדינה בסכנה.
לא העלינו על הדעת שהסכנה הזו תתפרץ ככה, אבל היא התפרצה. ומה שאנחנו רואים מאז אותו יום שבת מהצד האזרחי הוא פלא. אשרי העם שהוא כזה, וממש לא כסיסמה. מפחיד לחשוב מה היה קורה אלמלא ההתגייסות האדירה של כל חלקי החברה האזרחית. כי בזמן שאזרחים מן השורה, עסקים ועמותות עבדו לילות כימים, תרמו כספים והתנדבו למען החיילים והמפונים, העובדים במשרדי הממשלה השונים עדיין מגרבצים. סליחה על העברית הלא מנומסת והלא מחמיאה. רק אל תגידו שאנחנו דור לא מנומס, אבל זאת האמת.
מי שמצילים עוד איכשהו את המצב הם אלה שהממשלה המסוכנת הזו לא מפסיקה להסית נגדם ולהשחיר את דמותם, אותם “פקידים” ידועים לשמצה, אנשי המקצוע במגזר הציבורי. אנחנו צריכים להודות בכל בוקר לאותם עובדי משרד האוצר והחשב הכללי וליועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה על כך שהם עומדים על הרגליים האחוריות ולא נותנים למחדלים כלכליים ואחרים לעבור כאילו הכל בסדר.
אין משרד אחד בממשלה הזאת שלא יהווה דוגמה טובה – או במקרה הזה, רעה – להזנחה פושעת של המערכת הציבורית, לאיוש תפקידי מפתח באנשים שבמקרה הטוב הם חסרי יכולת ובמקרה הרע בעלי כוונות רעות. בזמן שהחברים שלי מסכנים את החיים שלהם בעזה ובגבול הצפון, בזמן שאין אמא אחת שישנה בשקט בחודש האחרון, אנחנו קוראים על עוד מחטף ועוד מחדל ועוד תקלה.
ולכן אנחנו צריכים להגיד עכשיו, דווקא בזמן שהתותחים עדיין רועמים, שכשנחזור זה עלינו. לא רק מחאה חסרת תקדים להדחת כל הדרג הפוליטי הכושל, אלא התגייסות אמיתית לשירות הציבורי.
נכון, כנראה בהיי-טק ובחו”ל יהיה יותר כסף, ואולי יותר פינוקים בעבודה, אבל זאת העבודה החשובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת – להחזיר את המדינה למסלול הנכון. עבודה שנהיה גאים בה שנים אחרי. אנחנו צריכים להיות גאים להיות פקידים.
שאלות לדיון:
מה אתם חושבים על מכתבו של החייל?
האם לדעתכם כניסה של צעירים חדורי מוטיבציה ומקצועיים לשירות המדינה הוא מספיק על מנת לייצר שירות טוב לציבור?
אילו עוד תפקידים יש לאזרח על מנת לוודא שיהיה מגזר ציבורי משמעותי ומקצועי?
