מהלך המערך

מטרות:

1. חינוך לשותפות יהודית-ערבית דרך חיזוק הקול המתון וההומניסטי של יהודים וערבים.
2. הכרות עם תפיסות ועמדות של ערבים/פלסטינים אזרחי ישראל.

מנהיגות אחראית

צפו יחד בסרטון של ח״כ בני גנץ, אשר יצא לאחר מספר אירועים שלחשדנותואףאלימות כלפי ערביםבישראל:

פתחו דיון קצר עם הקבוצה:

• למה לדעתכם בני גנץ הוציא את ההצהרה בזמן הזה?
• מהו תפקיד מוסדות הביטחון של המדינה ולמה גנץ רואה לנכון להדגיש זאת?
• מה משמעותה וחשיבותה של הצהרה כזאת מחבר בממשלה? האם זה משנה את תפיסתכם כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל?

הערה למדריכ.ה / מורה:

השתמשו במומנטום שנוצר להעלות את הנקודה שהפחדים והחששות עולים כאשר אין הכירות ואמון בין הקבוצות, וכמה חשוב ללמוד ולהכיר את האוכלוסיה הערבית בישראל (ובאיזור) ולנסות להבין את המורכבות של האוכלוסיות הללו ולבנות פה עתיד טוב יותר לכולם.

יישור קו – מי הם הערבים/פלסטינים אזרחי ישראל:

מפגש של החניכים עם ערבים: 

חלק מהחניכים לא יודעים להגיד איפה עובר הגבול ומי נחשב במדינת ישראל ומי לא. 

מקריאים משפטים על חיים משותפים. אחרי כל שאלה מתפצלים לפי התשובה (כן או לא).

בשאלה הבאה מי שלא שמע/ראה/פגש/הכיר חוזר לעמוד במיקום המקורי, כל מי שכן שמע/ראה/פגש/הכיר נשאר לעמוד בגוש. המטרה היא שהגוש יקטן ויקטן.  

• כל מי ששמע פעם ערבית שיעמוד שם
• כל מי שראה פעם בחור.ה ערבי.ה שיעבור לשם  
• כל מי שפגש פעם בחור.ה ערבי.ה שיעמוד שם  
• כל מי שהכיר באופן אישי בחור.ה ערבי.ה פעם שיעמוד שם  
• כל מי ששוחח בטלפון עם בחור.ה ערבי.ה  
• כל מי ששוחח שיחה שטחית עם בחור.ה ערבי.ה שיעמוד שם  
• כל מי ששוחח שיחה משמעותית עם בחור.ה ערבי.ה שיעמוד פה  
• כל מי שהיה שותף ליצירה משותפת/ עשייה משותפת עם בחור.ה ערבי.ה שיעמוד פה  
• כל מי שהיה בקבוצה כלשהי עם בחור.ה ערבי.ה  
• כל מי שיצא לבילוי עם ערבי שיעמוד פה

שייכות הערים/פלסטינים הישראלים לזהות הישראלית וחברה הישראלית:  

קטע מתוך הסרט “לא פה לא שם”: 

הסרט הזה הוא הצצה לדילמה של צעירים ערבים המגיעים לערבים המעורבות (במקרה של הסרט ליפו) ועוברים תהליך של חילון וגם מרד במוסכמות השמרניות המקובלות בחברה הערבית מחוץ לערים הגדולות.  

שאלות לדיון: 

• בעד מי אתם? בעד הגבר או בעד האישה? 
• עם מי אתם יותר מזדהים?  
• מדוע לדעתכם צעירים ערבים ילידי שנות ה-80 וה-90 מאמצים בהמוניהם את הזהות הפלסטינית?  
• מה נותנת הזהות הפלסטינית לצעיר ערבי-ישראלי משכיל, עם תפיסות ליברליות?  מה האתגר שהיא מציבה לישראלים?

תגובת המנהיגות:

צפייה משותפת בקטע של איימן עודה בכנסת:

ראיון עם מנסור עבאס, המוביל בעקביות קו של מתינות ושותפות יהודית-ערבית, לנוכח ההזדהות המסיבית של הציבור הערבי בישראל עם המדינה (70%, שיא של כל הזמנים):

דיון

• מה אפשר ללמוד מהעמדה המתונה של עודה ועבאס?
• איזו הזדמנות ישנה בשותפות איתם אחרי המלחמה?

קולות מהרחוב הערבי:

מתחלקים לקבוצות וכל קבוצה מקבלת קול אחר: 

1. לואי חאג’ מעכו 
2. שרה זועבי
3. יאיר רביבו, ראש עיריית לוד 
4. נאס דיילי, משפיען הרשת
5. מורה ערבי בבי”ס צמרות
6. גדיר האני, פעילה פוליטית
7. רוב העיר – ארגון חברתי ערבי-יהודי בחיפה מסדר מקלטים
8. מקבץ מסרים של סולידריות

סקר דעת קהל:

חניכים רבים ואזרחים רבים נוטים לחשוב שזה לא מייצג. ולכן חשוב גם לשלב סטטיסטיקה.

סקר חדש: 80% מערביי ישראל הביעו התנגדות למתקפת הפתע שביצע חמאס ביום שבת בעוטף עזה והסביבה, שבה נרצחו כ-1,000 אזרחים ונהרגו מאות מאנשי כוחות הביטחון. מתוך 20 האחוזים הנותרים, 5% הביעו תמיכה בתקיפה והיתר סירבו להשיב.

הסקר המקיף ביותר בקרב הציבור הערבי בישראל, שנערך לאחר פרוץ המלחמה על ידי החוקר נמרוד ניר ממכון אגם והאוניברסיטה העברית יחד עם חוקרים מאוניברסיטאות נוספות חושף כאמור כי רוב הציבור הערבי בארץ מתנגד למתקפת הפתע של חמאס. לצד זאת, מתוך כלל המשיבים, 75% הצהירו על מוכנות להתנדב ולסייע לאזרחים שנפגעו במתקפה.

הממצאים הללו מלמדים על נקודת מפנה בעמדות הציבור הערבי, שבסבבי הלחימה הקודמים הביע תמיכה וסולידריות עם הצד הפלסטיני, וכיום מתנגד לתוקפנות של חמאס. 66% מערביי ישראל תומכים בזכותה של המדינה להגן על עצמה מפני מתקפת חמאס, ו-85% מהמשיבים מתנגדים לחטיפתם של אזרחים.

סיכום – קריאה משותפת של אמיר פח’ורי:

אמיר פחורי 11.10.2023 יום 5 למלחמה                                   

אכתוב בעוד שיש קצת אוויר בריאות ורגע לפני שהאוויר הזה יצא שוב מהריאות.

****

רצח והריגה של חפים מפשע הוא פשע מלחמה נתעב. הפרה של האיסור המש פטי והאתי הבסיסי לפיו אין לפגוע במכוון באלה שאינם חלק מהמאמץ המלחמתי. רצח והריגה של משפחות וכלל הזוועות שמתגלות לעינינו הם תועבה מוסרית ולא רק פשע מלחמה, התקפה ישירה על צלם אנוש. את האמירה הזו צריך לכתוב ולהגיד בקול רם, ברור, בוטח וצלול. שום הקשר (הוצעו עד כה: אפרטהייד, כליאה המונית, מרד עבדים, כיבוש, קולנילאיזם התיישבותי ובכלל פשעי מלחמה) לא הצדיק ולא יצדיק רצח אכזרי המוני וחסר הבחנה. התקפה של ממש על המוסר האנושי ועל צלם אנוש. נקודה. 

**** 

על בני האומה הערבית הפלסטינית להגיד זאת בגלל השיוך הלאומי הערבי הפלסטיני שלהם,  ולא למרות השיוך הזה. על בני האומה הערבית פלסטינית להגיד זאת בגלל עניינם הצודק בחירות, כבוד ועצמאות, ולא למרות עניין זה.

****

המוסר האנושי אינו ניתן לחלוקה. להתנגדות לטבח שהתרחש ביום שבת השחורה צריכה להתלוות התנגדות נחרצת לא פחות לפשעים המבוצעים והמתוכננים להתבצע  ברצועת עזה (“בעזה אין חשמל – סוףסוף” אמר עיתונאי בכיר), וכן לפשעים שבוצעו שם כנגד העם הפלסטיני. אי אפשר לאחוז במוסר האנושי בצד אחד ולהכות בו ביד השנייה. 

***

 התעלמות מההקשר של האלימות הוא לא רק חוסר מוסריות, אלא ובעיקר חוסר תובנה פוליטית, שכן הוא לא יאפשר לנו לפתח פוליטיקה שתמנע אלימות נוספת בעתיד.  הוא לא יאפשר לנו להתמודד עם האלימות ולהחליף אותה בפוליטיקה (במובן הרחב של המלה) של דיבור והתפייסות.

****

קץ הדמים, קץ מלחמת ה100 שנים – הוא בכינון שלום, פיוס וצדק בין העמים – זהו כמעט כלל אוניברסלי (לא מעניין עכשיו באיזה מתכונת). מי שלא מושקע בכך, כל אחד/ת לפי יכולתו ובהתאם למיקומו, מי שלא הופך זאת לחלק מסדר יומו, תורם במחדל להמשך אורגיית הדמים. אי אפשר עוד להתעלם או לנסות “לחיות עם הסכסוך”. 

****

הערבים הפלסטינים באזרחות הישראלית מגלים אחריות, תובנה פוליטית, אתיקה והבנה אנושית ופוליטית מורכבת ואף מופלאה – כצפוי ממיקומם הייחודי (תקראו ו/או תקשיבו לאיימן עודה, חנין מג’אדלה, סאמר סוויד, ראיף זריק, מרזוק חלבי, ת’אבת אבו ראס ועוד רבים ונוספים). אל להם להסתפק בכך. הם, באמצעות מנהיגיהם, צריכים לחתור לתפקיד אקטיבי יותר בהצבת חזון של פיוס, שלום וצדק בין שני העמים ושכנוע שני העמים שהוא אפשרי. עליהם לחתור להובלה ברגעי אופל אלה כדי להציל את שני העמים – מתוך אחריות מוסרית, חובה אזרחית והבנה דו-לאומית מורכבת למקום הזה.

***

המיזמים המשותפים הדו-לאומיים בתוך האזרחות הישראלית העולים ופורחים בשעות אלה הם קרן אור, דוגמה, מופת ואוויר לנשימה. הם יציר והמשך לחברה האזרחית המשותפת ואיי השותפות והשפיות. הם בבחינת הצצה לאחד העתידות האפשריים כאן, והיחיד שהוא בר-קיימא. יש להרחיב אותם ולהפוך אותם למגדלור המאיר על כל המולדת ועל כל האזור. מי שעדיין לא מושקע בהם – זהו הזמן. 

****

אם וככל שנשרוד את הקטסטרופה וישאר מקום לפוליטיקה ביום שאחרי, יהיה מאבק על איך להבין את הקטסטרופה ומה להסיק ממנה. שנאה ואלימות, המשך האפרטהייד והעמקתו כמו גם גירוש יקבלו רוח גבית. פתרון הג’ינוסייד יונח אף הוא על השולחן (כל גשרי איילון לשני הכיוונים עם שלטים “להשמיד את עזה”). רק חזון של שותפות לאומית ואנושית על בסיס שותפות גורל וצדק לכולם יוכלו להדוף אותם. זו מעולם לא הייתה מסקנה אינטואטיבית לא כאן ולא בשום מקום בעולם. על קהילת הצדק, השלום והפיוס להסביר ולשכנע ובעיקר לממש זאת הלכה למעשה תוך כדי גילוי הבנה ואמפתיה לפחדים, הכעסים והתסכולים כמו גם תוך התמודדות רצינית איתם – זה תמיד היה נכון, וזה יהיה נכון ודחוף  יותר מתמיד ביום שאחרי.