נבחן את המקרה של מקארתיזם בארצות הברית בשנות החמישים, על מנת להבין את המדרון החלק של צנזורה “לא רשמית” או אפקט הצינון כפי שאנו מכנים אותה.
להלן תיאור השלבים של התפתחות המקארתיזם – בקבוצות, על כל קבוצה לדון בכל שלב בעזרת השאלות לדיון. חשוב לא להקריא את ההגדרה לפני העבודה בקבוצות, רק בסיום. ניתן להיעזר בפוסטרים של תעמולה שמצורפים בסוף.
שני הגושים הגדולים – המערבי והסובייטי – מתבססים לאחר מלחמת העולם השנייה. הזכרונות ממלחמת העולם השנייה עוד טריים, הפחד גדול והמאבק בין שתי המעצמות העיקריות – ארה”ב וברה”מ – מתחיל להתעצם. בארה”ב חשש גדול ממרגלים ובעלי השפעה סובייטים שעלולים לסכן את יציבות המדינה.
מלחמת קוריאה. המאבק בין הגושים מקבל צורה במלחמה הראשונה במסגרתו, מעבר לזעזוע הגדול, רק חמש שנים לאחר סיום מלחה”ע ה2, מתגלות מספר פרשיות בארה”ב ובריטניה של אנשים בדרג גבוה במוסדות המדינה שנחשדו ו/או הואשמו בריגול. אנשים רבים שהגיעו מאירופה והשתייכו למפלגות אנטי פשיסטיות, לעיתים קומוניסטיות, מתברגים בתפקידי מפתח.
הסנאטור ג’וזף מקארתי נואם בפני נשות המפלגה הקומוניסטית, במסגרת הנאום הוא מוציא פיסת נייר ואומר: “יש לי כאן בידי רשימה של 205 – רשימת שמות שהובאה לידיעת מזכיר המדינה שהם חברי המפלגה הקומוניסטית, ואף על פי כן הם עדיין עובדים וקובעים מדיניות במחלקת המדינה.” מקארתי הופך להיות דמות מרכזית במפלגה הרפובליקנית, שאינה בשלטון, והנושא עולה לסדר היום.
מקארתי ממונה ליו”ר תת הועדה של הסאנט לביטחון פנימי. במסגרת תפיקדו, הוא מפעיל את הועדה לחקור אנשים שנחשדו כקומוניסטים, בעיקר בעיתונות וספרות. מקארתי מציג לועדה רשימות של חשודים ולבסוף מחליטה הועדה לדרוש הסרה של ספרים שנכתבו על ידי החשודים מהספריות ואף שריפתם. “חומרים שנכתבו בידי אנשים שנויים במחלוקת, קומוניסטים, תומכי ואוהדי הקומוניזם, וכדומה”.
הFBI, בראשות ג’יי אדגר הובר מפעיל מספר תכניות “נאמנות-בטחון”. אחת מהן, “תוכנית אחריות”, מאפשרת דיווחים אנונימיים מתוך תיקי הארגון על השתייכות של מורים, עורכי דין ועוד בעלי מקצוע לקבוצות קומוניסטיות. חלק מהראיות הושגו בצורה לא חוקית (פריצות, פתיחת דואר, האזנת סתר); עקב האנונימיות של הדיווח לא התאפשר עימות למואשמים; רוב המואשמים פוטרו מיד.
ארגוני עובדים וגופים שונים מתחילים לחקור את העובדים שלהם ולפטר כאלו בעלי זיהוי קומוניסטי. הגופים חוששים מתגובת האנשים בממשל אך גם מלחץ ציבורי. ארגונים מסוימים מתחילים לפרסם רשימות שחורות של נחשדים בקומוניזם, לצד רשימות שחורות של אסיפות, אירועים וארגונים שחשודים כבעלי אופי קומוניסטי. לרוב אין פיקוח והליך תקין לפעולות האלו.
לסיכום אחרי החלוקה לקבוצות קוראים ביחד:
הגדרה למקארתיזם: ”האשמת אנשים ללא סיבה או על סמך עדויות מפוקפקות בהשתייכות לקבוצות שנדחו וגונו על ידי החברה.”
הציגו את קטע העיתונות הבא לקבוצה:
| במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״ שר החינוך, יואב קיש, אישר מהלך שיחייב את האוניברסיטאות להדיח או לנקוט הליכי משמעת חריפים נגד סטודנטים שהביעו תמיכה בטרור או הזדהות עם החמאס ועם הג’יהאד האיסלמי – תוך איום בסנקציות על אוניברסיטאות שלא יעשו זאת. לפי ההחלטה שהתקבלה, המל”ג תעקוב אחר האופן שבו האוניברסיטאות והמכללות מטפלות בתלונות על סטודנטים שהביעו תמיכה בארגוני הטרור ברשתות החברתיות או בפומבי, ותנקוט צעדים מול מוסדות שלא יעשו זאת. האוניברסיטאות והמכללות יחויבו לדווח אחת לשבוע למל”ג על הטיפול בתופעות אלה. לפי החלטת המל”ג, המועצה “תעקוב אחר הטיפול בתלונות (של סטודנטים על סטודנטים אחרים שהביעו תמיכה בטרור; ל”ד) ובמידת הצורך תבחן הפעלת אמצעי אכיפה בהתייחס למוסדות שבחרו שלא לטפל בתלונות”. |
בתגובה למהלכו של שר החינוך, ועד ראשי האוניברסיטאות ניסח מכתב תגובה. קראו את המכבת ביחד ונהלו דיון:
בנוסף ניתן לקרוא יחד את הפוסט הבא של רם כהן, ולנהל דיון:
קוראים ביחד את הכתבה הבאה:
שר התקשורת שלמה קרעי גיבש תקנות לכליאת אזרחים שפוגעים במורל הלאומי
תקנות שעת חירום דרקוניות שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי
שואלים לסיכום:
