#תפקיד התקשורת #חינוך לשלום בעיתות מלחמה #כלב השמירה של הדמוקרטיה
המערך עוסק בתפקידיה השונים של התקשורת ומציף דילמות ערכיות שמומלץ לדון עליהן במסגרת החינוכית.
מכיוון שלתקשורת יש תפקידים סותרים שהמתח ביניהם מתחדד בתקופת מלחמה, המערך הקרוב מספק הזדמנות לשיחה חינוכית על התקשורת שכולנו צורכים, ועל החשיבות שלה לחינוך לדמוקרטיה-ליברלי.
מהלך המערך
התפקיד של התקשורת הוא להיות על משמר האמת. התקשורת חייבת להיות מגויסת למען האמת. צריך להיפרד, לשם כך, מהתפיסה הפוסט-מודרנית שאין אמת, והכל זה זוויות ראייה סובייקטיביות שדרכן אנחנו רואים את העולם. בוודאי שיש אמת כשמדובר בעובדות פרטיקולריות. תפקיד נוסף של התקשורת הוא להיות שומר סף נגד הזיהום של השיח הציבורי. צריך לחשוף את המזהמים ולהוקיע אותם. אסור להשלים עם הסגת הנורמות התרבותיות שלנו עד לשפל המדרגה.
לתקשורת יש תפקיד חיוני בהגנה על הדמוקרטיה, כאשר היא משקפת מחלוקות שעל סדר היום הציבורי וחושפת באומץ את המציאות אל מול בעלי הכוח והממון, ומצד שני היא מספקת לציבור סיפור מסגרת מנחם ומעורר הזדהות לאומית. תקופת מלחמה מחדדת עוד יותר את תפקידיה הסותרים: מצד אחד הגנה על האמת, ביקורת השלטון וחשיפת אי-צדק, מצד שני פטריוטיות ישראלית וגילוי של אחריות חברתית. הסתירות הללו מביאות לשורה של דילמות* הקשורות בתפקיד התקשורת בתקופת מלחמה, המזמנות דיון חינוכי וערכי, כמו גם ביקורת מימין ומשמאל.
תוכן עניינים
חלק
פתיחה - תפקיד התקשורת
דילמה 1
דילמה 2
דילמה 3
דילמה 4
סיכום
עזרים
מחשב, מקרן, רמקולים
אפשר להשתמש בטושים ולוח, לא חייבים את הטקסט
מחשב, מקרן, רמקולים
פוסט של רם כהן
מחשב, מקרן, רמקולים
טקסט של אלעד מן
הערה
חשוב לעשות אבחנה בין תקשורת לתעמולה בתחפושת
דגשים למדריכ\ה
מומלץ להקרין ראיון לדוגמא
אפשר לקרוא רק שתי פסקאות
להציג את שני הצדדים בוויכוח - מילביצקי מול עציון
אפשר לבחור קטעים מתוכו
פתיחה: תפקיד התקשורת בעידן הניו-מדיה
סרטון שהופק במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה:
ומנגד, לא כל מי שקורא לעצמו עיתונאי מחוייב לאמת ולעובדות. שרשור על תעשיית הפייק של ינון מגל מערוץ 14:
הפייק המופרך על נתב״ג מהבוקר הוא תזכורת חשובה: לא כל מי שקורא לעצמו עיתונאי מדווח לכם אמת.
— פייק ריפורטר | FakeReporter (@FakeReporter) July 4, 2023
דיון:
מה התפקיד הקריטי שאנשי ונשות תקשורת ממלאים בחברה?
את מי משרתת מגמה של החלשת התקשורת?
מה האיום שנשקף לדמוקרטיה מעיתונאים בתחפושת, שהם למעשה שופרות אידיאולוגיים?
למה אין תחליף לתקשורת עצמאית וחזקה?
חלק מרכזי: דילמות בתפקידה של התקשורת
בחלק זה ניתן לבחור חלק מהדילמות, או להתייחס לכולן. מומלץ להשתמש במתודה של דיבייט או משהו דומה, כדי לדון בדילמות, במיוחד לקבוצות שצריכות התנעה לדיון.
דילמה ראשונה: חופש המידע מול הבטחון הלאומי
התקשורת הישראלית נרתמת במלוא כוחה לטובת המאמץ המלחמתי. תוך כדי הקרבות מצטברות ידיעות רבות אצל עיתונאים ושדרניות, והם בוחרים שלא לשדר אותן כדי לא לפגוע במוראל או לגלות מהלכים של צה”ל. למשל, בתקשורתככל הנראה יודעיםשחלק לא קטן מהחטופים הישראלים אינם בחיים. איפה עובר הגבול בין חשיפת מידע חשוב לפגיעה במאמץ המלחמתי?
צה”ל סרב לפרסם בתחילה מספרי פצועים, בעקבות שאלה עיתונאית הסכים לציין מספרים:
והנה דוגמא למצב שבו נימוק ‘בטחון המדינה’ מורחב לצרכים של הסתרת מידע:
דילמה שנייה: ביקורת על הממשלה או גיבוי שלה
התקשורת יודעת להביע עמדה ביקורתית כלפי השלטון ולהטיח בו שאלות קשות. האיום הכללי שיוצרת המלחמה מצמצם מאוד את המחלוקות הפוליטיות ואת הביקורת כלפי הממשלה. מתי חשוב לבקר את הממשלה?
בן גביר מגיע לאולפן של טלי מורנו וניצב בפני שאלות קשות. בתחילת השנה פוצץ ראיון דומה ונטש את האולפן:
השר בן גביר ל-@TaliMoreno על התנגדותו לעסקת החטופים שאושרה: "יש לי הרבה ביקורת על הממשלה, אבל לא על כל דבר מתפטרים. הקו האדום שלי זה אם יגידו שמחר מפסיקים את הלחימה. כל עוד אני מרגיש שאני משפיע – אני נשאר בממשלה"#חדשותהערבpic.twitter.com/kVY4RcvtQ3
מה השיטה שבה נקט בן גביר כדי להתחמק מהשאלות הקשות שהוצבו בפניו?
דילמה שלישית: האם שיקולי רייטינג גוברים על שיקולי אחריות חברתית?
הקהל הישראלי צמא לסיקור צמוד של החטופים השבים לביתם. התקשורת יכולה להפיץ כמה שיותר תמונות וראיונות של ילדים ואמהות ששבים לחיק משפחתם, וזה יגביר את הרייטינג ואת החשיפה לפרסומות. האם מציצנות לרגעי השיבה והשיקום של החטופים גובה מחיר מזכותם לפרטיות ומתהליך השיקום הרגשי שלהם?
רם כהן בפוסט ביקורתי על ‘פסטיבל שחרור החטופים’:
“את פסטיבל שחרור החטופים צריך להפסיק מכל הסיבות שבעולם. אני רוצה להודות שבעוונותיי נלכדתי אמש למסך במשך דקות ארוכות. עקבתי אחר האירועים קודם השחרור ועד פתיחת המסדרון ההומניטרי המטופש והילדותי שפתחו לחטופים שירדו מלוע המסוק בבית חולים שניידר, במקום לסלק את התקשורת ולדרוש לכבד את הפרטיות של השבויים.
אי אפשר לחיות פה בשקט ובענייניות בלי דרמה וליווי צמוד של צמד שדרנים ועשרה פרשנים מהאולפן, שחוזרים על אותם קשקושים ופיטפוטים בלופ בלתי נסבל ובשאלות בנאליות שחוזרות על עצמן בארשת רצינית. אתמול התמקדו בשאלה ‘איך אתה מרגיש?’ על כך נשאל פעם אחר פעם כל חבר/ה מקיבוץ ניר- עוז בכל הווריאציות והנוסחים האפשריים שאפשר לבנות משאלה טריוויאלית שעל התשובה עליה יכול היה לענות כל צופה בבית.”
דיון:
האם מוצדק להימנע מסיקור השבת החטופים?
דילמה רביעית: שיקוף מחלוקות ציבוריות או עיצוב דעת קהל
התקשורת יכולה לשאוף לייצג במדויק את המחלוקות הציבוריות סביב הטיפול בעורף והוויכוח הבטחוני-מדיני שעוסק ב’יום שאחרי המלחמה’ – מי ישלוט ברצועה, ומאידך יכולים אנשי התקשורת להציג צד מסויים בוויכוח, ולהצמד לעובדות שמתאימות לו.
חנוך מילביצקי מציג את חזון הליכוד לגבי ‘היום שאחרי’: שליטה ישראלית מלאה ברצועה:
ערן עציון מציג חזון חלופי ל’יום שאחרי’: חסות בינלאומית על הרצועה:
"לתאם עם האמריקאים, המצרים, האמירתים שיחלקו איתנו בנטל" – כך אמר ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר דיבר על היום שאחרי: pic.twitter.com/gBg6UVmrU0
טקסט חשוב של אלעד מן על תפקיד התקשורת בתקופת מלחמה. מן מפרק את המושג ‘תקשורת’ לשחקנים השונים שפועלים בזירה החדשותית, ומבקר את תפקידם לנוכח האתוס העיתונאי הראוי:
