גישה

היכרות עם מציאות החיים בעזה תחת הסגר שאוכפת ישראל. מאז בוצעה תוכנית ההתנתקות, בשלהי קיץ 2005 ,ישראלים רבים מניחים שבכך ניקתה ישראל את ידיה מרצועת עזה ואין לה עוד אחריות לנעשה שם. ההפך הוא הנכון. עד היום, כשש עשרה שנים אחרי שישראל הידקה הגבלות תנועה לכדי סגר חונק על הרצועה ב-2007, ישראל ממשיכה לשלוט בגישה הימית והאווירית לרצועה, כמו גם במעבריה הקרקעיים המרכזיים, וכך להשפיע על אינספור היבטים של חיי היומיום ברצועה. ישראל מפעילה משטר היתרים הבולם כמעט כל תנועה של אנשים וסחורות מעזה ואליה, ומכפיף את החיים בעזה להחלטות המתקבלות בישראל. כתוצאה, 2.2 מיליון איש ואישה, מחציתם ילדים, נאבקים לקיים חיים בכבוד, ללא גישה מספקת לחשמל, מים ראויים לשתייה או מקורות פרנסה. כל זאת ברצועת אדמה צרה שבה שיעורי הצפיפות והאבטלה מהגבוהים בעולם.

סיור בצפון "עוטף עזה", עם עצירות בחומת ההפרדה בנתיב העשרה, מעבר ארז ותצפית לעזה ממאגר ניר עם. מאז בוצעה תוכנית ההתנתקות, בשלהי קיץ 2005 ,ישראלים רבים מניחים שבכך ניקתה ישראל את ידיה מרצועת עזה ואין לה עוד אחריות לנעשה שם. ההפך הוא הנכון. עד היום, כשש עשרה שנים אחרי שישראל הידקה הגבלות תנועה לכדי סגר חונק על הרצועה ב-2007, ישראל ממשיכה לשלוט בגישה הימית והאווירית לרצועה, כמו גם במעבריה הקרקעיים המרכזיים, וכך להשפיע על אינספור היבטים של חיי היומיום ברצועה. ישראל מפעילה משטר היתרים הבולם כמעט כל תנועה של אנשים וסחורות מעזה ואליה, ומכפיף את החיים בעזה להחלטות המתקבלות בישראל. כתוצאה, 2.2 מיליון איש ואישה, מחציתם ילדים, נאבקים לקיים חיים בכבוד, ללא גישה מספקת לחשמל, מים ראויים לשתייה או מקורות פרנסה. כל זאת ברצועת אדמה צרה שבה שיעורי הצפיפות והאבטלה מהגבוהים בעולם.