מדינת ישראל קמה בצילו של סכסוך ארוך שנים בין המפעל הציוני ובין התנועה הלאומית הפלסטינית ושותפותיה בעולם הערבי. הסכסוך ממשיך לעצב את סדר היום החברתי, משפיע ומגדיר את האתוס המרכזי, וקובע את התפיסה העצמית של היחידים ושל הקולקטיב.

במצב הנוכחי, מסיימים בוגרי מערכת החינוך את לימודיהם עם ידע מצומצם ביותר אודות הסכסוך. הדבר מקשה עליהם לא רק להטיל ספק ולראות באופן ביקורתי את השימוש בכוח צבאי כפתרון בלעדי, אלא גם מוביל לאדישות וחוסר עניין. לא במקרה נתפס העיסוק בנושא הסכסוך כ”מעורר שדים”, ומאיים על תפיסות ונרטיבים עמוקים.

אולם העיסוק בסכסוך במסגרת החינוכית הוא גם הזדמנות. כל מהלך חינוכי העוסק בסכסוך הישראלי- פלסטיני הוא מורכב ורגיש, במיוחד בעיתות של מלחמה. למרות האתגרים והחששות, זוהי חובתם של אנשי חינוך לפתוח בפני חניכיהם ערוצי ידע, להקנות כלים להבנה ולביקורת המציאות, ולאפשר להם לגבש תפיסת עולם שוחרת שלום ומעוררת תקווה, בדרך למציאת פשרה שתוביל לפתרון צודק לשני העמים.