תיאור המערך
מחאת הנשים באדום בולטת מרחוק בכל הפגנה. המחאה הזו משתמשת בסימבול החזק של “סיפורה של שפחה” כדי להביע התנגדות לאיום הנוכחי על מעמדן של נשים בישראל. היא חלק ממחאת נשים כלל עולמית שמתקיימת בעשור האחרון, וכוללת שביתות נרחבות, צעדות מחאה והפגנות, חסימות דרכים וסגירת עסקים קטנים. יש הרואות ורואים בכך את עלייתו של גל פמיניסטי חדש.
שמבקש לעדכן את המאבק הפמיניסטי, ולשלב אותו בשורה של מאבקים מעמדיים, סביבתיים ואנטי-גזעניים – בדומה למחאת הנשים שפרצה לאחר כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. כך תיארו זאת כותבות המניפסט החשוב “פמיניזם ל-99“:
מאבק כולל לשוויון:
מחאת הנשים לא קוראת תיגר רק על מיעוטן של נשים בממשלה, כש-5 שרות בלבד מכהנות סביב שולחן של 32 שרים, ואין למצוא אפילו מנכ”לית אחת בין מנכ”לי משרדי הממשלה כולם. היא מבקשת להשמיע מחאה נרחבת ולקדם את זכויותיהן ומעמדן השווה של נשים ברמה החברתית, התעסוקתית והמשפחתית. מדד המגדר מציג באופן מקיף ורב-מימדי את התחומים השונים של אי-השוויון המגדרי. המחאה הפמיניסטית הנוכחית מבקשת להצביע על העבודה ללא שכר שנשים עושות בבתים ובקהילות. המאבק מצביע על כך שבחברה שלנו הרווחים קודמים לאנשים, ומציע פתרונות לתיקון המצב – בין היתר באמצעות קיצור שבוע העבודה, הגדלת חופשת הלידה להורים, הגדלת שכר המינימום ועוד.
אילו יוזמות חקיקה מאיימות על מעמדן של נשים בישראל?
מומלץ להכיר שתיים באופן ספציפי: האחת, שכבר עברה קריאה טרומית, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, אשר קובעים גורלות ביחסי משפחה – נישואין וגירושין, וכפופים לדין האורתודוקסי השמרני. השנייה, היא מדיניותו החד-משמעית של השר בן גביר להאיץ את חלוקת כלי הנשק בציבור, בתגובה לאיום הבטחוני. מדיניות זו מאיימת על נשים וחפים מפשע במרחב הביתי ע״פ נתונים ברורים.
דיון:
– מדוע המאבק הפמיניסטי הנוכחי הוא מאבק כולל לשוויון?
– מהו הקשר בין אי-שוויון בין נשים וגברים בתחום המשפחה, ובין כוחן הלא-שווה של נשים בפוליטיקה?
– מה המשמעות הישירה של חיזוק בתי הדין הרבניים והפצה מסיבית של כלי נשק בציבור?
– מה דרוש כדי שהמאבק הפמיניסטי לא יהיה מאבק של נשים בלבד?