פתיחה
נחלק למשתתפים כרטיסיות קטנות ועטים ונבקש מהם לכתוב על כל כרטיס:
אירועים שקרו במסגרת החינוכית או דברים שיכולים לקרות בשיח על יחסים בין יהודים וערבים (תחושות, אמירות של תלמידים/ הודעות בוואטסאפ, שיתוף תכנים מסוימים, מעשים ממשיים).
- אפשר להתייחס לדברים שקרו אחרי פרוץ המלחמה או אחריה.
- נסו לעודד אותם לחשוב על מקרים מכל הסוגים- חיובים, בעייתים, מורכבים, ולא רק קשיים וחששות.
- בקשו מן המשתתפים להיות ספציפיים ולא כללים – משפט ספציפי שחניך יכול לומר ולא “אמירה קשה/פצוץ”
נפזר את האירועים השונים במרכז המעגל וננתח אותם יחד.
שאלות
- האם מדובר בדברים שמתרחשים או רק באפשרויות? מה סביר בעיננו שיקרה? מהיכרותנו עם הקהל שלנו?
- מה היחס בין מקרים כלאו מלפני תקופת המלחמה למצב הנוכחי? האם המשמעות שלהם אותה משמעות. האם היחס שלנו יהיה אותו יחס?
- מה כל המקרים והאפשרויות האלו גורמים לנו להרגיש כאנשי חינוך?
חלק ראשון: מודל הרמזור
נקרא יחד את הטקסט מתוך: מודל והמלצות התמודדות עם יחסי יהודים וערבים בעתות הסלמה ולאחריהן, מאת מרכז אקורד: פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי:
| “בתקופות אלה מתחדדות ביתר שאת הזהויות הלאומיות של כל אחד ואחת מאיתנו: יהודים נוטים להזדהות עם סבל ואובדן של יהודים, וערבים נוטים להזדהות עם סבל ואובדן של בני עמם, האזרחים הערבים והפלסטינים בעזה, בירושלים המזרחית ובגדה המערבית. במושגים פסיכולוגיים-חברתיים, גוברת ההזדהות עם הזהות הפרטיקולרית הלאומית של כל צד )היהודית או הערבית-פלסטינית( ונחלשת ההזדהות עם הזהות המשותפת. התחזקות הזהות הלאומית מגבירה את הנטייה לסווג את העצמי ואת הזולת ל”אנחנו” ו”הם”, ובמושגים פסיכולוגיים-חברתיים – “קבוצת הּפְנים” לעומת “קבוצת החוץ”. סיווג זה נובע מצורך אנושי בסיסי לחוש שייכות וכן מהרצון לראות את עצמנו ואת קבוצתנו באור חיובי ומוסרי. אולם, מצב זה מגביר את הנטייה לתפוס את קבוצת החוץ – מי שאינם אנחנו – כהומוגנית ולרוב כשלילית )”הם כולם אותו דבר”; “הם כולם רוצים להרוג אותנו”( ולהתמקד רק בנרטיב של הצד שלנו. נטייה זו אינה מאפשרת להתייחס בפתיחות לצד האחר ולהקשיב לו, לעיתים עד כדי דה-לגיטימציה של חוויותיו. מאפיין נוסף של תקופות הסלמה הוא הפחתה בתחושת האמפתיה כלפי הקבוצה השנייה. אמפתיה מאפשרת לנו להבין את החוויה הרגשית של הזולת ולהרגיש אותה, והיכולת של כל צד להיות אמפתי כלפי סבלו של הצד השני היא שעשויה לעודד את שני הצדדים להקל את סבלו של הזולת. למרבה הטרגדיה, אמפתיה נעשית לתופעה נדירה בתקופות של עימות אלים: כאשר מתעוררים כעס ותחושת עוול מוסרי שנעשה לקבוצה שלנו, גוברת הנטייה לאלימות בין הקבוצות.” |
שאלות:
- אילו ביטויים רואים לניתוח זה בחברה הישראלית בימים אלו?
- האם אתם רואים לכך ביטויים גם בקבוצה החינוכית שלכם?
למנחה:
תקופת המלחמה מייצרת אתגרים מורכבים ביחס בין יהודים וערבים. ההסתגרות פנימה כוללת קושי להיות באמפתיה לאחר והפרדה חדה בין מי אנחנו ומי הוא האחר. לא נוכל לעשות כל מה שעשינו בתקופות שגרה, לא כל שיח אפשרי וחשוב לא לאתגר יתר על המידה את עצמנו כצוות ואת החניכים שלנו כדי לייצר תהליכים חיוביים ובוני שותפות כמה שאפשר. במקביל, חשוב שלא לוותר על החינוך לשותפות ולחשוב להבין מה אנחנו במרחב החינוכי שלנו יכולים לעשות.
פעילות
מפזרים שלושה עיגולים גדולים בשלושה צבעים במרכז המעגל:
- ירוק – תכנים לגיטימיים, הרגשות שלי, דעה אישית שמשאירה מקום לדיון לדעות אחרות
- כתום – אמירות מורכבות, שמייצרות בנו אי נוחות וקושי ומפעילות אותנו, אבל הן לא מכלילות ואלימות
- אדום – תכנים פוגעניים, הסתה לאלימות, תכנים גזעניים – משרטט עבורנו את הקו האדום של מה לא יכול להיכנס למרחב החינוכי שלנו.
נבקש מן המשתתפים לקחת את האירועים והתרחישים שקרו בחלק הקודם ולהכניס אותם לעיגולים השונים לפי מה שהן חושבת שמתאים לכל קטגוריה.
דיון:
- האם יש דברים שאתם מתלבטים איפה לשים? במה זה תלוי?
- האם את.ה חולקים על האופן שבו מיקמו את אחד הפתקים?
למנחה:
- קושי ומורכבות יכולה לבוא גם בצורות של שתיקה והימנעות ולא רק בעימות גלוי. בדקו האם אירועים מסוג זה באים לידי ביטוי ואת ההתמקמות ביחס לכך.
- חשוב להבין גם את הפורום והמדיה שבו מתנהל השיח החינוכי ונתאים את הרמזור שלנו אליו – קהל שאנחנו מכירים או לא. קבוצה חדשה או ותיקה/ פורום רחב/אינטימי/ פיזי או שיח במדיה חברתית וחשוב שתתיחסו גם לכך בדיון.
- כמובן שאפשר להתייחס לרמזור של המרחב הצוותי עבור השיח הצוותי שלנו.
נסכם כי המודל של הרמזור עוזר לנו כצוות להיערך למפגשים השונים ולשהתנהלות בתוך המרחב החינוכי שלנו נוכח תכנים שנכנסים אליו בעת המלחמה ויכול לעזור לנו למקם את האופן שבו אנחנו פועלים, מה אנחנו מכילים ומה לא. חשוב שנקח בחשבון שכל אחד מאיתנו שונה וויראה את המפה אחרת. כאנשי חינוך צריך להבין איפה אנחנו ביחס לכל זה, ומה היא המסגרת שאנחנו פועלים ומה היא מאפשרת ביחס למצב הנתון מי הם החניכים ומי הוא האחר – האם הוא נוכח במרחב באיזה אופן, ובאיזה אופן הוא נעדר ממנו.
חלק שני: מענה חינוכי
כעת ננסה להכיר אפשרויות שונות שיסייעו לנו להגדיר את תפקידו החינוכי נוכח התגובות לניכור ביחסים ולרגשות הקשים העולים בעקבות המלחמה.
מפזרים על הרצפה תמונות מגוונות (מומלץ להשתמש בערכה של קלפי פוינט אוף ויו) מבקשים מן המשתתפים לבחור תמונה שמגדירה לדעתם את תפקיד הצוות בהתמודדות עם האירועים השונים ועיגולי הרמזור.
אפשרות נוספת היא לבקש מן המשתתפים דימוי / מטאפורה המתארת את תפקידם החינוכי.
מבקשים מהמשתתפים לשתף בתמונה/דימוי ומחלקים את הבחירות שלהם תחת כותרות.
לשימושכם מספר המלצות לאנשי חינוך שניתן להיעזר בהם כדי להגדיר את תפקידנו החינוכי (ראו כרטיסיות להדפסה דו צדדית בנספח):
לבלום – לא כל דבר שאפשר בשגרה אפשר עכשיו. שיח מורכב מידי בעת הזו יכול גם לעשות לעשות נזק אם הקבוצה והצוות לא בשלים לכך היות וקשה לגייס אמפתיה, יש פחות הכלה. ונדרש מאיתנו לבלום שיח שעלול לגרור אותנו למקומות מפרקים. בלימה היא יצירת גבולות לשיח. הגבולות הם אלו שגם מאפשרים שיח, הם מגדירים לקבוצה מה אסור אבל גם מה מותר ומאפשרים לשוחח ללא זהירות יתר שיכולה לגרום לשיתוק.
לנרמל – לתת תקוף לתחושות, להתרכז בחוויה ובנרטיב האישי, שיתוף תחושות, הקשבה, המשגה. לחזק מסרים שהתקופה היא מבלבלת וזה בסדר להרגיש את הרגשות האלו.
לאתגר – חשוב לאתגר הנטיות האוטומטיות של התלמידים בפירוש המציאות. חשוב לחשוף לדוגמאות שמאתגרות את החשיבה של ״השחור והלבן״ למשל דרך סיפורי גבורה מהקבוצה האחרת עבור הקבוצה שלי, מקרים של סולידריות, חשיפה להטיות. במקביל, חשוב לשים לב שאין לבקר את התפיסות האלו, אין לדרוש פתיחות לצד השני מעבר למה שהקבוצה יכולה להכיל.
לחבר – בעת משבר ואיום, ישנם רצפים בתפיסת וחווית האני והחיים שנפגעים. למשל רציפות זהותית, למשל הפחד מייצר עם ערכים שלא הכרתי בעצמי. הפגיעה בחווית הרציפות יוצרת סערה רגשית ובלבול. נוכל לעזור לייצר חיבור בין הקולות השונים לאני השלם. לראות את הזהות המורכבת והקשר בין החלקים השונים שבה. ובמובנים נוספים – לקרות את הקשר בי בין הזהויות השונות בקבוצה או בחברה שיוצרות שלם.
לחזק – לחזק את התקווה, את תחושת השייכות לכלל. לעודד עמדות של שיתופי פעולה ושותפות.
מסרים ותכנים מומלצים:
| על בסיס מחקר שבוצע באקורד עולה כי המסרים שהכי מגייסים קבוצות יהודיות לשותפות והפחתת ההכללה של קבוצות ערביות הם חיזוק מקרים של אמפתיה כלפי הסבל כתוצאה מה 7/10 וסולידריות ועזרה הדדית, ולאו דווקא פעולות של גינוי האירועים. |
סיכום – תמונת מצב חינוכית
חשבו שוב על דימוי – הפעם שיתאר את הקבוצה החינוכית שלכם ביחס לנושא.
שתפו:
- כיצד הייתם רוצים ביחס לכך?.
- למה תזדקקו לשם כך?
סכמו והציגו כלים ותכנים לעבודה מתוך האפשרויות הבאות:
לנווט בים הסוער – כלים להתמודדות חינוכית בעתות הסלמה מאת מרכז אקורד, הכולל ניתוח של מקרים ואיך פועלים בהם. מומלץ לערוך מיפוי יחד עם הצוות של החניכים ביחס לציר התפיסתי והציר ההתנהגותי כפי שמוזכר במודל כדי להיערך למפגש עם החניכים ולעבור על ההמלצות לצוות החינוכי בהתאם.
מאגר סיפורי סולידריות – לכל מקרה יש גם המלצה לשימוש. ניתן לחלק את המקרים בין המשתתפים ולבקש מהם לקרוא לתלות על הקירות ולבקש מהמשתתפים להסתובב/לבחור קטע אחד/ ניתן לגזור רק תמונות של האנשים המקרים ולפזר על הרצפה ושאול את המשתתפים מה הם חושבים הסיפור של האנשים האלו? למה הם שייכים ואז לספר את הסיפורים שלהם.
- האם המקרה מפתיע אותי?
- מה הוא מעורר בי?
- מה הוא מציג ביחס ליחסים בין יהודים וערבים בעת הזו ומה המשמעות?
- מה האחריות שלי כלפי היחסים האלו?
פעילות חינוכית בנושא שותפות יהודית ערבית מאת המגדלור.
