זיכרון בלב שבור

טקס יום הזיכרון לעת מלחמה | מאת המדרשה באורנים - החלוץ

יום הזיכרון מגיע אלינו בכאב ובלב שבור.  זהו יום שמסיר את הלוט מעל חויית חיינו. רובנו עסוקים ועסוקות ב"שיגרת החירום", בפרדוקס הבלתי-נסבל שיש בהחזקה של חיים "רגילים" לצד מציאות של מלחמה, חשש ודאגה עמוקים לחטופים ולחטופות, כאב על השסעים בעם ותסכול מהיעדרה של מנהיגות ראויה.

טקס יום הזיכרון מבית היוצר של החלוץ והמדרשה באורנים

יום הזיכרון הוא מפגש קשה עם מציאות חיינו – עם תחושת כאב פועם, עם הצורך לתת לכאב פשר, עם הדממה. יום הזכרון הזה קשה שבעתיים. הוא מחזיק צער ואבל של עשרות שנים קודמות, יחד עם צער אינסוף ואבל רחב שנוספו השנה. בטקס הזה נזכור את כל הנופלים והנופלות, מאז ומעכשיו, הרחוקים והקרובים, וננכיח את הזכרונות כולם.

אך זהו גם יום שיש בו תמיכה הדדית ונשיאה משותפת של צער. יום שיש בו בקשה עמוקה, אפילו נואשת, ליצוק משמעות, ולתת תוקף ודרך לחיינו במדינת ישראל.

הקובץ שלפנינו הוא הצעה להתכנסות, טקס או מעגל ליום הזיכרון, ו/או הצעה לטקס מעבר בין יום הזיכרון ויום העצמאות. נבחר את הטקסטים שנוגעים בנו, כך שיהיה מקום לכאב ויווצר פתח לתקווה.

אמא, אבא וכל השאר 🎵
מילים: ראובן פוליטי/ לחן: עידן רייכל

וכשהלילה תם והשמש מאירה
התדעי אמא מה לעינינו נראה?
עצים סביב, רמי צמרת אך חרוכי גזע
בתים גדולים סביב אך הרוסים הם דהויי צבע
מהלך על הריסות אני, אמא
ותאמיני לי אין כאן שום אגס ואין כאן פרח

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה
תשקע השמש, תבוא העלטה
ואז ננום בבגדנו במיטה
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא

בחיי שזה קשה אך אני נשאר
אפורה האדמה ושחור האופק
וכחול שמים כאילו משתהה והוא ממתין
ולא נוגע, הוא לא נוגע באופק השחור
ביניהם חלל, שום קשר וכל השאר
וזה קשה מאוד אך אני נשאר
יש כאן גדר תיל ואחריה חרב שלופה
אמא, אבא וכל השאר

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה
תשקע השמש, תבוא העלטה
ואז ננום בבגדנו במיטה
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא

וכשהלילה תם והשמש מאירה
התדעי אמא מה לעינינו נראה?

יזכור
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, 
וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר
יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ
וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי מִלְחֲמוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. 

בראש רגעי התכנסות הזכרון – נתפלל, נייחל ונתבע את שוב החטופים והחטופות:

הדס רון זריז
נישא תפילה 
שכל השבויים והשבויות יחזרו הביתה במהרה, בשלום, ברפואת הגוף והנפש,
שהמשפחות יחבקו אותם.ן בקרוב ובאהבה.
נישא תפילה
להחלמת הפצועים והפצועות
לתקווה למרפא ומזור לכאב הנורא.
נישא תפילה שכל החיילים, החיילות וכוחות הביטחון ישובו בריאים ושלמים.
נישא תפילה לשלום ולרפואת כל השבור, הכואב, הדואג והעצוב.
מי ייתן ויבוא שלום עלינו. 
ונאמר אמן

מאז 7.10 / צליל ים
פִּתְאוֹם כֻּלָּם מְבִינִים
שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁחַיִּים רַק פַּעַם אַחַת
אֶפְשָׁר לָמוּת כָּל יוֹם
עוֹד קְצָת מֵחָדָשׁ.

קינת בארי – פייטן יגל הרוש

הגלויה היומית – פנקייק ותפוזים – שושקה אנגלמאייר

🍊
אתמול כתבה לי נטע עצמון:
“היי שושקה, רציתי לומר לך תודה על הגלויות שלך שנותנות לי כל יום להרגיש. עוד לא איבדתי אף אחד במלחמה, ברוך השם, אני מודה על זה. אני מרגישה שכמו הרבה מאיתנו אני נושאת עליי כאב בלי שם ופנים. שהכאב נעשה נוכח ממש באוויר בינינו, בשיחות, בדברים שאינם עוסקים במלחמה.
🍊
למשל היום בבוקר הכנתי פנקייקים וישבתי לאכול אותם והתחלתי לבכות. כי זה ממש עצוב להכין פנקייקים במלחמה. ואתמול ישבתי על ספסל וראיתי שלושה עצי תפוז והחברה שחלקה איתי את הספסל התחילה לבכות וגם אני ולא היה צריך להגיד כלום.
🍊
ופעם לא היינו בוכים מפנקייקים ומעצי תפוז. אבל היום שניהם נורא עצובים. הלוואי שתציירי גלויה לכל האנשים שלא איבדו אף אחד, אבל הם עדיין נורא נורא עצובים. אבל אולי גם יש תור ארוך של אנשים יותר עצובים שצריכים גלויות. מי יודע אילו הודעות את מקבלת.”
🍊
חשבתי על מה שכתבה נטע, כי גם לי זה קורה. כשמשהו בתפיסת המציאות נסדק, כשהאמון מתערער בזה שהמקום שבו את חיה מתנהל על פי איזשהו סדר או הגיון מוסרי, כשקול דמי אחיך או אחותך זועקים מן האדמה, כל דבר הוא טריגר לבכי. גם פנקייק, גם תפוזים, גם כוס קפה שנשפכה על השולחן, ולרגע נראתה כמו כתם דם.
 🍊
 זה נכון שיש לי הרבה הודעות עצובות מאוד, ואצייר אותן, אבל הלילה ציירתי פנקייק ותפוזים.
הנסיך הקטן – יהונתן גפן 🎵
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב

הנסיך הקטן מפלוגה ב’
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה לעולם לא נשמע
בגלל החול הרך

והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו

ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו

הנסיך הקטן מפלוגה ב’…

הוא היה – יחיאל מוהר
מִכָּל הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִגִּדְרָן
בְּיָמִים שֶׁל גָּאוֹן וְיָגוֹן וְתִקְוָה,
שְׁתֵּי מִלִּים נוֹרָאוֹת – הוּא הָיָה.
 
הוּא הָיָה נַעַר חֶמֶד,
הוּא הָיָה מְתֻלְתָּל.
הוּא הָיָה מְשַׂחֵק כַּדּוּר רֶגֶל וְסַל
אֲבָל כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ לָצֵאת – הוּא יָצָא
וְעַכְשָׁו, הוּא הָיָה.
 
הוּא הָיָה לַסַּיֶּרֶת הַלֵּב הָרוֹטֵט
עַד נָשַׁק לַמִּדְבָּר וְעוֹד אֵין לוֹ י”ט,
מִבְּאֵר הַחַיִּים לֹא שָׁתָה לִרְוָיָה
(וְ)עַכְשָׁו, הוּא הָיָה.
 
מוּל אֵשׁ וְעוֹפֶרֶת הַנַּעַר צָעַד
וּלְנֹגַהּ הָאֵשׁ אֶת בְּרִיתֵנוּ כָּרַת
הוֹפְכִים נְעָרִים כְּמוֹתוֹ אַגָּדָה
וְעַכְשָׁו, הוּא הָיָה, הוּא הָיָה.

הדלקת נרות:

נדליק חמישה נרות לכל הבוגרים של החלוץ- המדרשה באורנים שנפלו, והזמנה להדליק עוד נרות ולהזכיר שם של נופל.ת שיקר.ה לליבנו.

שבילי הגבורה – יצחק שדה (מייסד ומפקד הפלמ”ח)
הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. גם בה, ככל דרך יש הסתעפויות, עיתים ההסתעפות מוליכה למטה.
דרך הגבורה הצרופה היא זו המוליכה כל הזמן בכיוון אחד – אל ראש ההר.
ננסה איפוא, להאיר לעצמנו את הדרך, כי יש בה סכנת ירידה וטעויות.
נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית.
לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה.
הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום.
אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות מסיבה מובנת: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של הגבורה.
אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים, הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.
הגבורה שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה. היא אינה המתאכזרת. זו היא הצורה הנעלה ביותר של השרות, ביסודה היא אהבת הזולת. 
זה קורה 🎵
שמוליק קראוס
זה קורה
שהדרך מתמשכת
זה קורה
יש ללכת, ללכת.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה.

זה קרה
שהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה.

זה יקרה
ואולי בסוף הדרך
שנראה,
כי הדרך מתמשכת.

שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה יקרה.
קדיש מסורתי 
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. 
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא 
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, 
לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. 
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. 
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל ועל כל יושבי תבל, וְאִמְרוּ אָמֵן. 

קדיש חילוני – שלום סמיד
יִתְגַּדַּל שֵׁם הָאָדָם, יִתְעַלֶּה פּוֹעַל-חַיָּיו,
וְיִתְבָּרֵךְ בְּזִכְרוֹנֵנוּ עַל צְרוֹר מַעֲלָלָיו
בִּימֵי חֶלְדּוֹ וְעַל הַמַּעַשׂ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהַשְׁלִימוֹ
עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִטְווּ וְנָמוֹגוּ
וְעַל סְגוּלוֹת יְקָר וְאַף חוּלְשוֹת-אֱנוֹשׁ שֶׁנָּגוֹזוּ,
מִבַּעַד הַדוֹק הָעַרְפִּלִי שֶׁל הַזְּמַן.
יַזְהִיר זֵכֶר הָאָדָם וְהֵד חַיָּיו בְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּלִבֵּנוּ –
וּשְׁמוֹ לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן,
כִּי מוֹתַר הָאָדָם הוּא הַזִּכָּרוֹן
מֵעֵבֶר לִמְחִצּוֹת הַזְּמַן.
לֹא בַּחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.
צַו הֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים יַצְמִיחַ פֻּרְקָן לִכְאֵבֵנוּ הַמְּשֻׁקָּע.
הַזְּמַן בְּמַהֲלָכוֹ יְרַחֵם.
וְנִנְצוֹר אֶת כָּל פִּרְחֵי חַיָּיו לְיָמִים רַבִּים.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ.

בחרנו לסיים התכנסות זו עם הזמנה, בתוך כאב האינסוף: למצוא כח רק להרים את הראש, לשאת את העיניים הדומעות, אולי לזקוף מעט את הגב. לפעמים נחוש רגשי אשמה, בבחינת: “איך אהיה כל כך גבוהה?”. אך יש לנו הנשארים בחיים תפקיד. זהו תפקידנו: לחיות, להיות, לחיות.

תעלי את עצמך לחצי התורן
אסתר שמיר
“אל תבוססי בבוץ הכאב”
אבל כולם מתחת לאדמה 
גם הנופלים
גם הנרצחים
גם החטופים
איך אהיה כל כך גבוהה?
הסי אף מילה יותר
תעלי את עצמך לחצי התורן
שיראו אותך מרחוק
אלה שיחזרו
כל הדברים היפים באמת 🎵
דניאלה ספקטור
 כל הדברים היפים באמת
מתגלים בזמנם
האיטי, הבלתי מתחשב
 
האוהב
הפועם בקצבו של הלב

התכנסות לשיח ושיתוף

נזמין לשלב בהתכנסויות הזכרון רגעי שיחה ושיתוף  במעגל, בסלון הבית, בין חברים, או עם הקבוצה נציע פה מספר אפשרויות בחרו את האופציה שמתאימה לכם.ן לרגע הזה:

  • שתפו זיכרון על מישהו.י שנפל.ה 
  • מה המשמעות של הבחירה לחיות כאן במדינת ישראל בשבילכםן? 
  • מה אני מרגיש.ה כעת? מה שלומי היום? מה נותן לי כוחות בימים האלה?
  • ממה אני חושש.ת השנה ביום הזיכרון?
  • כל יום בחודשים האחרונים היה כמו יום הזכרון. איך נתמודד עם יום הזכרון השנה?
  • מסורת- כשהייתי בתיכון, מה נהגתי לעשות ביום הזכרון?
  • מה התוכניות שלי, איפה אהיה ביום הזכרון השנה?
  • “זכור ושמור”- איזה “מנהגים”, דברים שעושים, משמרים זכרון?
  • אפשרות לחלוקה לשיחה לפי מגדר, או לשתף במעגל הגדול: מה המשמעות עבורי להיותי איש/ אשה/ על הרצף, ביום הזה בשבילי?

גשר לתקווה 

“בין השמשות – כהרף עין. זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו” (בבלי שבת לד ע”ב) 

“בין השמשות” הוא מושג המתאר מעבר חמקמק, שקשה לזהות מתי בדיוק הוא קורה. כזה הוא המעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות. בתוך הכאב והאובדן, השנה יותר מתמיד קשה להניח מאחור את האבל, ואנו לוקחות ולוקחים איתנו את הזכרון לתוך יום העצמאות.
קשה למצוא בימים אלה שמחה, אבל אפשר וטוב להרגיש, וגם לומר יחד תודה על החיים, על חיינו המורכבים כאן במדינת ישראל.
בעת המעבר הכמעט בלתי-אפשרי מיום הזכרון ליום העצמאות, נדמה שאנו נמתחים ונמתחות כמו גשר עצום הנושא תקווה: רגלו האחת של הגשר נטועה באבל ובעצב אינסוף, ורגלו השנייה נמתחת באמונה ובשליחות, כי בוא יבואו ימי שלווה ושלום.

יותר מזה אנחנו לא צריכים 🎵
שלמה ארצי
כבר יבשו עינינו מדמעות
ופינו כבר נותר אילם בלי קול
מה עוד נבקש?
אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן שיחזור שוב לביתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

כבר כאבנו אלף צלקות
עמוק בפנים הסתרנו אנחה
כבר יבשו עינינו מלבכות
אמור שכבר עמדנו במבחן

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לה להיות שנית איתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

כבר כיסינו תל ועוד אחד
טמנו את ליבנו בין ברושים
עוד מעט תפרוץ האנחה
קבל זאת כתפילה מאוד אישית

את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים
חיים נחמן ביאליק
מתוך: לְאַחַד הָעָם (טבת, תרס”ג) 
וְכָל-אֶחָד וְאֶחָד עִם נֵר הָאֱלֹהִים שֶׁבִּלְבָבוֹ
יָצָא בִּזְמַן בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת לְבַקֵּשׁ כּוֹכָבוֹ.
וְהַשָּׁעָה שְׁעַת תֹּהוּ וָבֹהוּ, שְׁעַת עִרְבּוּב הַתְּחוּמִים
שֶׁל אַחֲרִית וְרֵאשִׁית, שֶׁל סְתִירָה וּבִנְיָן, שֶׁל זִקְנָה וַעֲלוּמִים.

יש לי סיכוי 🎵
אביתר בנאי
יש לי סיכוי להינצל, אני יודע
אני אוכל להתעורר, להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אישה
כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן
אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי
תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב
הדס זריז-רון
נִשָּׂא תְּפִלָּה
לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מְדִינָתֵנוּ
נִשָּׂא תְּפִלָּה לִרְפוּאָתָהּ.
לְמַעַן תִּרְבֶּה בָּהּ הַחֶמְלָה
לְמַעַן תִּשְׁרֶה בָּהּ הָרְגִישׁוּת לַזּוּלָת
לְמַעַן יִגְדַּל הַכָּבוֹד הַהֲדָדִי.
נִשָּׂא תְּפִלָּה שֶׁלֹּא תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ
וְלֹא תִּמָּלֵא חָמָס.
שֶׁיִּמָּצֵא בָּהּ בַּיִת חַם וְהוֹגֵן לְכָל אֶזְרָחֶיהָ וְתוֹשָׁבֶיהָ
שֶׁיִּרְבּוּ בָּהּ הַצֶּדֶק וְהַדְּאָגָה, הַדִּין וְהַחֶסֶד.
נִשָּׂא תְּפִלָּה לִשְׁלוֹמָהּ, לְחַיִּים טוֹבִים שֶׁל אֱמֶת וְשָׁלוֹם
עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל.
בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

לפני הקראת קטע מתוך מגילת העצמאות, נמזוג כוס מים לתקווה ולנחמה,

לתוכה נמזוג ונוסיף במעגל מילים קצרות, המחזיקות את תקוותינו ואיחולינו לימים טובים יותר שיבואו במהרה: (מזיגת מים, סבב מילים על כוס המים)

קטעים מתוך מגילת העצמאות:

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. 

הכרזה: 📢 

השנה אנו מכריזות ומכריזים בזאת על 76 שנים לעצמאות ישראל!

יהודה עמיחי
(מתוך: פתוח סגור פתוח)
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְכָל מַה שֶׁנִּשְׁאָר
פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כְּצִפּוֹרֵי הַנְּדוֹד
וְלֹא בּוֹרֵחַ צָפוֹנָה וְלֹא דָּרוֹמָה וְלֹא שָׁר “לִבִּי בְּמִּזְרָח
וְאָנֹכִי בִּקְצֵה מַעֲרָב”. אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים
שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקֹר חֹרֶף
וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם
וְסוֹבְלִים יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַכֹּל.
אֲבָל מֵעַל לַכֹּל אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל
לָאוֹהֲבִים שֶׁנִּשְׁאָרִים יַחְדָּו לְשִׂמְחָה וּלְצַעַר וּלְשִׂמְחָה.
לַעֲשׂוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת יְלָדִים, עַכְשָׁו וּבָעוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת.

הלוואי – אהוד מנור 🎵
בועז שרעבי
הלוואי ומענן תרד עלינו קשת
הלוואי שלעולם הזה יש תקנה…

הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת
הלוואי ולא תאבד לעד המתנה
הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא
הלוואי ועוד נשב בצל התאנה.

הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב
הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן
הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב
הלוואי הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם.

הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב
הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב
הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה.

הלוואי שלא נכאב…
אני מאמין
ש. טשרניחובסקי, ט. שלונסקי
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
התקווה
נפתלי הרץ אימבר
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵך, וְשָׁבוּ בָנִים ובנות לִגְבוּלָם.ן!  

נזכור

מוזמנים ומוזמנות להדליק נר, ולהזכיר שמות של נופלים מהחודשים האחרונים, ומשנים קודמות.

ע. הלל – ארץ ישראל
מִתְבּוֹנֵן בָּאֲדָמָה הַחֲזָקָה הַזֹּאת
מַבִּיט בָּהֶם, בְּהַרֲרֵי הַסֶּלַע הַחֲמוּרִים,
צוֹפֶה בִּשְׁמֵי אֵין-קֵץ-הַנְּהָרָה
וּבְכָל הַפָּנִים וְהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ
וְרוֹאֶה אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁל יֹפִי
 
וּצְעָקָה

כשאני טובעת
טלי ורסנו אייסמן
כְּשֶׁאֲנִי טוֹבַעַת,
אֵין לִי צֹרֶךְ שֶׁתְּתָאֲרוֹ לִי אֶת הַמַּיִם,
לֹא אֶת צִבְעָם, לֹא אֶת עִמְקָם,
הֲרֵי אֲנִי חָשָׁה אוֹתָם עַד צַוָּארִי.
יֶשׁ לִי רַק בִּקְשָׁה,
אַל תְּחַדְּלוּ לְרֶגַע מִלְּתָאֵר לִי
אֵיךְ נִרְאֵית
הַיַּבָּשָׁה.

הישארו בקשר





    Skip to content