מטרות

• הצבת הציונות כתנועה המורדת ביהדות הגלותית
• הפרדה בין לאום לדת (לימים הפרדת דת ומדינה)
• הנחת היהדות כתרבות ויסודות ליהדות ליברלית ושוויונית

מהלך השיעור

פתיחה (10 דק’)

נציג את השיר “מסורת” מתוך המחזמר “כנר על הגג” (בעברית), המבוסס על יצירה של הסופר העברי שלום עליכם:

דיון:

• מה היא מסורת? 
• מה היא המסורת של העם היהודי? 
• מה היה תפקידה של המסורת באורח החיים היהודי הישן?
• מה הקשיים שאתם חושבים שהיו באורח חיים זה? מה היו יחסם של הציונים הצעירים אליו?
• מה מקומה של המסורת היהודית בחיינו כיום? 

חלק א’- ברל על מסורת (15 דק’)

נקרא קטע מתוך “מקורות לא אכזב” שכתב כצנלסון ב-1934

אנוּ קוֹראים לעצמנוּ מוֹרדים. ואני שוֹאל: בּמה אנוּ מוֹרדים? האם רק בּמה שמקוּבּל לקרוֹא “מסוֹרת של בּית־אבּא”? […] בּמרד זה קָדמוּ לנוּ רבּים וּגדוֹלים. […]

יש מבינים את ענין המרד שלנוּ בּתכלית הפּשטוּת, הבנה רבוֹלוּציוֹנית פּרימיטיבית בּיוֹתר: נהרוֹס עדי יסוֹד את העוֹלם הישן, נשׂרוֹף את כּל רכוּשוֹ שנצבּר בּמשך דוֹרוֹת ונתחיל הכּל מחדש – כּתינוֹקוֹת שנוֹלדוּ! יש עוֹז וכוֹח־מחאָה בּאִמרה זוֹ. […] אך ספק אם תפיסה זוֹ, המסתלקת בּתוֹם־לבב מכּל ירוּשת הדוֹרוֹת, והרוֹצה להתחיל לבנוֹת את העוֹלם מֵא’, ספק אם היא רֶבוֹלוּציוֹנרית־מקַדמת, אוֹ נוֹשׂאת בּחוּבּה ריאַקציה עמוּקה ואיוּמה. לא אחת כּבר נחרבוּ בּהיסטוֹריה עוֹלמוֹת ישנים, ועל חוּרבוֹתיהם לא צצוּ עוֹלמוֹת מתוּקנים, אלא פּראוּת מוּחלטת. […]

לטקסט המלא

דיון:

• מהו אותו “מרד” של הציונות במסורת אליו מתייחס ברל? 
• ממה מזהיר ברל ביחס לאופי המרד הזה?

חלק ב’- גישות ציוניות ליהדות (10 דק’)

נקרא קטע שכתב י.ח ברנר (יוסף חיים ברנר) בשנת 1911 והתפרסם ב”הפועל הצעיר”

“במה אתם יהודים, אם בדת היהדות אינכם מחזיקים?” אנחנו הננו יהודים בחיים הממשיים, בלב וברגש, בל כל הגדרות שכליות, בלי אמיתויות אַבסוֹלוּטיות, ובלי כל התחייבויות כתובות. כל מה שיקר לנו כיום הזה, כל מה שיש לו ערך בעינינו, כל מה שנובע מתוך המהות החפשית שלנו –בלי אונס וכפיה, תהיה איזו שתהיה – זוהי יהדותנו, אם אתם רוצים דוקא במלה זו.

ועוד זאת: אהבה לעמנו ולצדדיו החיוביים – אלה הם דברים ששוב אין אנו צריכים להזכיר אותם, ופשיטא שאין להתיימר בהם, כשם שלא מתיימרים באהבה לאור ולשמש. לאומיים אנו, לאומיים קנאים, אבל במצוַת הלאומיות שאין אנו מחזיקים, באופן שבשבילה נעשה דבר אשר לא לפי רוחנו. לאומיותנו היא – הטבת חיינו והעשרת צורות-חיינו הנעימות לנו, ועל כן אל תאמרו לשעבדנו בשמה לאיזו מסורה, כי ללאומיות כזו נאמר: לא היא ולא שכרה! אנחנו הננו אנשים יהודים חיים – לא יותר – וחשובה בעינינו עבודה יהודית, עיקר-העיקרים בחיים, ויקרה עלינו שפתנו, שפת דיבורנו וספרותנו, וקדוש בעינינו כבודנו, כבוד-עמנו, וזוהי לאומיותנו!

לטקסט המלא

דיון:

• כיצד רואה ברנר את היהדות?
• מה בעיניו הם המאפיינים של הלאומיות היהודית?

כעת נקרא קטע מתוך מכתבו של חיים נחמן ביאליק על השבת, מ-1933 (15 דק’)
מכתב זה נכתב כתגובה לכך שבחלק מהקיבוצים עבדו בשבת

“[…] אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּלִי שַׁבָּת לֹא תִּבָּנֶה, אֶלָּא תֵּחָרֵב, וְכָל עֲמַלְכֶם יִהְיֶה לַתֹּהוּ. עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יְוַתֵּר לְעוֹלָם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא לֹא רַק יְסוֹד קִיּוּמוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא גַּם יְסוֹד קִיּוּמוֹ הָאֱנוֹשִׁי. בְּלִי שַׁבָּת אֵין צֶלֶם אֱלֹקִים וְאֵין צֶלֶם אֱנוֹשׁ בָּעוֹלָם. אִלּוּ הָיְתָה הָעֲבוֹדָה תַּכְלִית לְעַצְמָהּ, הֲרֵי אֵין מוֹתָר לָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה. כָּל עַמֵּי הַתַּרְבּוּת קִבְּלוּ מִיַּד יִשְׂרָאֵל, בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אֶת יוֹם הַמְּנוּחָה, וְהִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם לִלְבֹּשׁ צוּרַת אָדָם בְּמִקְצָת. בִּלְעָדֶיהָ הָיוּ כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּפִרְאוּתָם. הַשַּׁבָּת, וְלֹא הַתַּרְבּוּת שֶׁל תַּפּוּחֵי -הַזָּהָב אוֹ תַּפּוּחֵי -הָאֲדָמָה, הִיא שֶׁשָּׁמְרָה עַל קִיּוּם עַמֵּנוּ בְּכָל יְמֵי נְדוּדָיו. וְעַתָּה, בְּשׁוּבֵנוּ לְאֶרֶץ אָבוֹת, הֲנַשְׁלִיכֶנָה אַחֲרֵי גֵּוֵנוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ?

[…] שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה בְּעֵינַי לֹא רַק כִּשְׁמִירַת כָּל הַתּרי”ג מִצְווֹת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת, כְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ, אֶלָּא כִּשְׁמִירַת רוּחַ הָאָדָם כֻּלָּהּ.

[…] בלי שבת אין ישראל, אין ארץ־ישראל ואין תרבות־ישראל. השבת היא היא התרבות”.

דיון: 

• מה טוען ביאליק בזכות שמירת השבת? 
• מדוע לדעתו צריכה להיאסר העבודה בשבת בארץ ישראל?
• איך אתם מבינים את תפיסתו של ביאליק ביחס ליהדות ולתנועה הציונית?

חלק ג’- יהדות כתרבות על-פי ברל (15 דק’)

ראינו אם כן כי ישנן גישות שונות בקרב הוגי התנועה הציונית לגבי מקומה של היהדות. ברנר מציע תפיסה לאומית בלבד של היהדות, ללא מאפיינים דתיים המהווים בעיניו מסורת ישנה בכפייה. לעומתו, ביאליק רואה חשיבות רבה בקיום המצווה הדתית של שמירת השבת, אשר ממנה נובע האיסור לעבוד בשבת. 

ב”מקורות לא אכזב” ניתן לראות מאין פשרה שמציע ברל לפער בין התפיסות- הלאומית והדתית, שמייצגים ברנר וביאליק בהתאמה:

שני כּוֹחוֹת ניתנוּ לנוּ: זכּרוֹן ושכחה. אי אפשר לנוּ בּלעדי שניהם. אילוּ לא היה לעוֹלם אלא זכּרוֹן, מה היה גוֹרלנוּ? היינוּ כּוֹרעים תחת משׂא הזכרוֹנוֹת. היינוּ נעשׂים עבדים לזכרוֹננוּ, לאבוֹת־אבוֹתינוּ. קלסתר־פּנינוּ לא היה אז אלא העתק של דוֹרוֹת עברוּ. ואילוּ היתה השכחה משתלטת בּנוּ כּליל – כּלוּם היה עוֹד מקוֹם לתרבּוּת, למדע, להכּרה עצמית, לחיי נפש? השמרנוּת האפלה רוֹצה ליטוֹל מאִתנוּ את כּוֹח השכחה, והפּסידוֹ־מַהפּכניוּת רוֹאה בּכל זכירת עָבר את “האוֹיב”. אך לוּלא נשתמרוּ בּזכרוֹן האנוֹשוּת דברים יקרי־ערך, מגמוֹת נַעלוֹת, זכר תקוּפוֹת פּריחה וּמאמצי חירוּת וּגבוּרה, לא היתה אפשרית כּל תנוּעה מַהפּכנית, היינוּ נמַקים בּדלוּתנוּ וּבבערוּתנוּ, עבדי עוֹלם”

דיון:

• מה טוען ברל לגבי זיכרון ושכחה? 
• באיזה אופן מהווים דבריו אלא פשרה בין התפיסות של ברנר וביאליק? 
• באיזה אופן רואה ברל קשר בין יהדות לתרבות?

חלק ד’- כיצד זה נראה היום? (10 דק’) 

דיון: 

• איך היה מוכרע כיום ויכוח על מקומה של השבת בחיינו? האם תפיסת השבת היום בישראל היא לאומית, דתית או תרבותית? 
• מהי תפיסת השבת האישית שלכם.ן? 
• איזה ייצוג של יהדות הכי דומה למה שאנחנו מכירים היום? יהדות כלאומיות של ברנר, יהדות דתית של ביאליק, או יהדות כתרבות של ברל?

סיכום (5 דק’)

היהדות והציונות תמיד היו שזורות זו בזו, אך המפגש ביניהם היה לעיתים מאתגר ומורכב. הציונות לא רק שצמחה מתוך היהדות, אלא גם אתגרה והמרידה במסורת הדתית הישנה, שואפת ליצור זהות יהודית חדשה, מודרנית ואלמונית. התנועה הציונית לא באה להיפרד מהעבר, אלא לחבר אותו עם העתיד, ליצור עולם ערכים חדש שיתבסס על כבוד לשורשים ולתרבות, תוך בניית חברה יהודית חופשית בארץ ישראל.

בדיוק מתוך ההבנה הזו, אנו רואים איך הוגי הדעות הציוניים, כמו ברנר, ביאליק וברל, הציעו תפיסות שונות, כל אחד בדרכו, איך היהדות צריכה להיראות בעידן המודרני. 

המסר המרכזי שעמד לנגד עיניהם היה ברור: הציונות אינה רק מהפכה פוליטית, היא גם מהפכה תרבותית. עלינו להמשיך את המורשת היהודית, אך להעניק לה צורת חיים חדשה שמתאימה לאתגרי הזמן שלנו. הציונות היא המשך טבעי של התרבות היהודית, אך היא דורשת שינוי, התפתחות, והתאמה לערכים של הדור החדש.

הדרך בה נבחר ללכת היא הדרך של חיבור, של רציפות ושל מרד: אנחנו שומרים על הערכים והמורשת, אך גם לא פוחדים לחדש וליצור מציאות יהודית חדשה, שתשקף את הזהות שלנו כעם חופשי בארצו.

---