זכויות האדם הן זכויות המוקנות על בסיס כללי ואוניברסלי ומבטאות תפיסה מוסרית שלפיה כל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכויות יסוד. הזכויות אינן נובעות מן המדינה או מחוקיה, אלא ממקור בין-לאומי ועל-מדינתי. שמירה על זכויות האדם חשובה בעת שלום וחיונית עוד יותר בעתות מלחמה, משום שבעת כזאת משתנות נורמות ההתנהגות המוכרות ואת מקומן תופסים נורמות ומנהגים חדשים. במצבי משבר אלה ניטלת מהאוכלוסייה האזרחית השליטה על המתרחש והיא חשופה לסכנה של הפרת זכויותיה באופן שרירותי וקיצוני. 

פתיחה-זכויות אדם במלחמה

קראו את הציטוט הבא: 

בני אדם שאינם נוטלים חלק פעיל בפעולות האיבה, לרבות חיילים שהניחו את נשקם וחיילים שהוצאו מן המערכה עקב חולי, פצעים, מעצר או כל סיבה אחרת, יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי, ללא כל אפליה לרעה מטעמי גזע, צבע, דת או אמונה, מין, יוחסין, מצב חמרי או מכל טעם אחר כיוצא בזה. לתכלית זו יהיו ויישארו המעשים שלהלן אסורים בכל עת ובכל מקום בנוגע לאנשים הנ”ל: מעשה אלימות בנפשו ובגופו של אדם, ובפרט רצח על סוגיו השונים, הטלת מום, יחס אכזרי ועינויים; לקיחת בני ערובה; מעשה התעללות בכבודו של אדם, ובפרט יחס של השפלה וזלזול.

(אמנת ג’נבה הרביעית, חלק ראשון: הוראות כלליות, סעיף 3)

שאלות דיון:

• למה הכוונה “יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי”? מה הוא בא לחזק וכנגד איזו נטייה הוא נכתב?
• האם לא כדאי פשוט לצור איסור גורף על אלימות ומלחמה?

חלק ראשון-הדין הבינלאומי

רקע – מה היא אמנת ז’נבה ומה הוא המשפט ההומניטרי והדין הבינלאומי

ההיסטוריה מלמדת כי על אף הסבל הרב הנגרם לאנושות בשל מלחמות, לא ניתן למנוע התפרצות של סכסוכים חדשים. במחצית השנייה של המאה ה19- החלו אישים וארגונים לעצב נורמות מחייבות של ניהול מלחמות, נורמות המוכרות כ”משפט ההומניטרי הבין-לאומי” והכלולות באמנות בין-לאומיות בדבר זכויות האדם בעתות מלחמה. האמנות הן תמרור מוסרי שמטרתו היא להדגיש כי גם במלחמה לא הכל מותר. הן באות לאזן בין האינטרסים הצבאיים של המדינות לבין זכויות היסוד והצרכים האנושיים האוניברסליים שלנו כחברה אנושית וכבני אדם אינדיווידואליים. האמנות מפרטות את כללי המאבק המזויין בין מדינות ובתוך מדינות, בשטחי יבשה וים, את ההגנות שאזרחים שאינם משתתפים בלחימה זכאים להן, וקובעות כיצד להתייחס לשבויי מלחמה. נוסף על כך, הן קובעות גופים לאומיים ובין-לאומיים המפקחים על יישום האמנות.

המסר המרכזי של האמנות הוא שאוכלוסייה אזרחית אינה, ובשום מקרה לא יכולה להיות, מטרה צבאית לגיטימית, מטרה לפעולת תגמול או מטרה לענישה קולקטיבית. עוד קובעות האמנות, כי הצדדים לעימות חייבים לשמור על הזכויות הבסיסיות של אוכלוסייה אזרחית ובהן הזכויות לחיים, לפרנסה, לטיפול רפואי ולחינוך. מסר אחר הוא הקריאה לקובעי המדיניות, שלא לקבל החלטות שנובעת מהן פגיעה בחיי האזרחים או פגיעה משמעותית בשגרת חייהם. הדין החל על אוכלוסייה אזרחית חל גם על שבויי מלחמה, מחנות שבויים ומוקדי סיוע הומניטריים כגון בתי חולים.

אמנות מרכזיות העוסקות בזכויות בעתות מלחמה שישראל חתמה ואשררה

• אמנות האג (1907) בדבר הדינים והמנהגים של מלחמה ביבשה. 
• אמנה (1948) בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. 
• ארבע אמנות ג’נבה (1949): האמנה הראשונה קובעת כללי התייחסות והגנות לפצועים, לחולים ולצוותי רפואה ודת. השנייה מרחיבה את הכללים הללו למלחמה בים, השלישית מעגנת את זכויותיהם של שבויי מלחמה והרביעית קובעת כללים להגנה על אוכלוסייה אזרחית, בעת מלחמה או במצב של כיבוש מתמשך. 
• אמנת האג (1954) בדבר הגנה על מוסדות תרבות.
• אמנת (Weapons Conventional Certain) (CCW 1980(: בדבר הגבלות על שימוש בנשק קונוונציונלי, כגון שימוש במוקשים נגד בני-אדם וכדורי “דום-דום”.
• אמנת זכויות הילד (1989).

קראו את המאמר:

שאלות דיון:

• מה הדילמה המוסרית והאסטרטגית שישראל מצויה בה?
• האם העובדה שישראל מתמודדת עם ארגון טרור שאינו מכבד את דיני המלחמה צריך להשפיע על דרכה של ישראל במלחמה?
• האמנות מפרידות בין אזרחים בלתי מעורבים לבין חיילים . בישראל יש חוק גיוס חובה והופעל צו 8 מחייב במלחמה הנוכחית לחיילי מילואים. איך לדעתכם נתפס מקומם של החיילים במלחמה בישראל. איך זה משפיע על ניהול המלחמה מבחינתנו?

סיכום ביניים:

מדינת ישראל מתמודדת כמו שהבנו עם ארגון שאינו רואה עצמו כפוף לאמנות הבינלאומיות לתכתיבי המוסר. הוא מסוגל לפעול באכזריות קיצונית ולא אנושית מה שמאתגר מאוד את הפעילות של מדינת ישראל כזו השואפת לפעול על פי אמות מוסר ומחויבות לאמנות הבינלאומיות ומקשה על פעילות חופשית חסרת רסן. הדרישה לסטנדרטים מוסריים מסוימים אמנם מקשה על הפעילות המבצעית, אך ההבחנה בין אופי פעילותו ומטרותיו של חמאס לבין פעילותה המוסרית של מדינה ישראל מבחינה אותנו מחמאס והופכת אותנו למי שאנחנו ושומרת עלינו.

חלק שני פגיעה בזכויות אדם במלחמה

ה- 7/10 הוא פגיעה חמורה בכל אמנה העוסקת בזכויות בעתות מלחמה. החל מעצם הפגיעה באזרחים כמטרות וכן חטיפת בני ערובה, הפגיעה בילדים, הרצח והמעשים הקשים שנעשו בו. מדינת ישראל והתארגנויות שונות עסוקות מאז בביסוס ההכרה הבינלאומית בפגיעה הקשה שנעשה בזכויותיהם של תושבי העוטף כבני אדם באשר הם. בחלק זה נלמד על פגיעה בזכויות אדם לאחר ה- 7.10 .

מתחלקים את הקבוצה לארבע קבוצות, כל קבוצה מקבלת טקסט המסקר את הפגיעה בזכות מסויימת בזמן המלחמה וצריכה לדון ולשרטט:

• איזו זכות נפגעת ושל מי?
•  מי הוא הפוגע ולאיזו תכלית נעשית הפגיעה בזכות זו
• האם ומה אפשר לעשות בנדון? 
• מה האחריות המדינית בנושא לשמירה על הזכות ואיך עליה לפעול לשם הגנתה?

שאלות לדיון:

1. האם יש הבדל בין המקרים?
2. האם אחריות המדינה שונה בין מקרה למקרה?
3. מה אתם חושבים על מקרים אלו?

חומרים ומערכים נוספים:

המצפן נכתב בסיוע האגודה לזכויות האזרח: