פתיחה

הסיפור הבא דורש להפעיל את הדמיון.

אתם חלק מחבורה שהקימה את בית ספר החלומות שלה. בית ספר פרטי לחלוטין, שמלמד מה שהוא רוצה ברוח החינוך הדמוקרטי, בלי שום צורך לתת דין וחשבון. עיצוב תכנית הלימודים, הכשרת המורים, ואפילו ציון חגים לאומיים וטקסי זיכרון, נשלטים לחלוטין על ידכם. אחת ההחלטות הראשונות שהחלטתם היא להסיר כל תוכן של הכנה לצה”ל כי לדעתכם שירות צבאי הוא דבר לא חשוב, וטיול בהודו או לימודי יוגה הם בסדר עדיפויות גבוה יותר. אתם גם לא מוטרדים כל כך מעתידם הכלכלי של התלמידים, ולא מעניין אתכם הצורך להכשיר אותם להתנהל בעולם מודרני וללמד אנגלית או חשבון. את זה הם ילמדו לבד. אתם כן בוחרים ללמד שפות עתיקות כמו אוגרית ולטינית, שאמנם לא עוזרות לתלמידים בחיי היום-יום, אבל מאפשרות להם לקרוא טקסטים עתיקים. החופש ללמד לפי אמונתכם, מעולם לא היה גדול יותר.

בתמורה לזה שאתם מנהלים מוסד חינוך בועתי, המדינה לא עוזרת לכם כמעט בכלל. מעט התקציב שניתן לכם, גורם לכם לשלם משכורות נמוכות למורות ולמורים, ולהחזיק בקושי את בית הספר. זו העסקה שהסכמתם לה, למרות שהתלמידים שלכם זכאים לחינוך חובה חינם כאזרחי המדינה: עצמאות פדגוגית טוטאלית וחוסר פיקוח תמורת תקציבים דלים. המדינה אומרת לכם – אם התלמידים שלכם לא הופכים לאזרחים ישראלים שלוקחים חלק במשימות הביטחון והכלכלה, אז אני לא רוצה לתמוך בכם. במשך שנים העסקה הזו מקובלת עליכם.

יום אחד אתם חוברים לעוד בתי ספר דומים, ומקימים מפלגה שזוכה להיכנס לכנסת ומצטרפת לממשלה. המפלגה הזו מצליחה להפוך את בית הספר שלכם לזהה במעמדו לבתי ספר ציבוריים שמפוקחים על ידי המדינה. לראשונה זורמים לבית הספר סכומי עתק שמאפשרים לכם לשלם שכר נורמלי למורים, כמו מורים בחינוך הממלכתי הציבורי. אבל אתם ממשיכים לשמור על האוטונומיה הפדגוגית, ומוכנים לקבל הוראות מאנשי המפלגה בתמורה לתקציבים שהשיגו. נראה שהגעתם ליעד: זכיתם בחופש מוחלט לחנך למה שאתם רוצים, יש לכם גב פוליטי, ועכשיו גם התקציבים זורמים בהרחבה. 

לדיון:

• למה שאנשים לא ילמדו מה שבא להם, ובעזרת כוח פוליטי ישיגו תקציבים לעצמם?
• מה ההשלכות החברתיות של המצב הזה?

לסיכום הדיון, או לחלופין לפני פתיחת הדיון על ההשלכות החברתיות, מומלץ לצפות יחד בכתבה הבאה אשר ממחישה את הדיון הציבורי על האפשרות להפרטת מערכת החינוך הממלכתית וההשלכות של מהלך כזה:

אופק חדש מגיע אל החינוך החרדי המפלגתי

הסיפור שלעיל הוא משל על מצבו של החינוך החרדי המפלגתי היום. כפי שדובר במערך על החינוך הממלכתי VS החינוך המגזרי, אחד ההישגים ההיסטוריים של חוק החינוך הממלכתי מ-1953, הוא ביטול הקשר בין מפלגה ובית ספר. אחרי החוק, רובם המוחלט של בתי הספר הציבוריים שקיבלו 100% מימון מהמדינה, ניתקו את הקשר שלהם למוסדות בשליטה מפלגתית. העסקה בין המדינה לבתי הספר אחרי 1953 הייתה כזו: אתם תלמדו תכנית לימודים שיש לה חלק מפוקח ותנתקו כל קשר למפלגות, ואנחנו נממן אתכם באופן מלא. 

עם הזמן הלך עיקרון ביטול הקשר בית־ספר-מפלגה ונשחק, בעיקר בחינוך הממלכתי-דתי והחרדי. החינוך החרדי מורכב ברובו משלושה סוגים של בתי ספר. סוג אחד הוא מוכר שאינו רשמי (מוכש”ר) – בתי”ס המלמדים 75% מתכנית הלימודים ומקבלים 75% מהתקצוב. סוג שני הוא מוסדות הפטור, שנהנים רק מ-55% תקצוב ומהווים תלמודי תורה עצמאיים, ברובם המוחלט לבנים. סוג שלישי הוא החינוך הממלכתי-חרדי, זרם קטנטן שקם ב-2013  ומשלב בין תכנית לימודים ממלכתית ללימודי קודש ברוח חרדית. זהו הזרם שהמפלגות החרדיות חוששות ממנו, כי הוא כפוף לעסקה של 1953 ונקי משליטה מפלגתית. סרטון קצר שמסביר יותר על החינוך החרדי:

מהן הבעיות בחינוך החרדי?

ומה אומרים החרדים שרוצים לימודי ליבה:

עד 1999 קיבלו בתי ספר חרדיים מהמוכש”ר את העסקה של 1953, ולא זכו לתקצוב מלא. באותה שנה הוחרגו בתי ספר מוכש”ר שנשלטו בידי רשתות החינוך של ש”ס ויהדות התורה, ‘בני יוסף‘ ומוסדות ‘החינוך העצמאי‘, וזכו גם הם ל-100% תקצוב, כמו בי”ס ציבורי, בלי מחויבות מלאה ללימודי ליבה – ובעיקר, בשליטת האליטה הפוליטית החרדית. עם זאת, שכר המורים נותר בהם נמוך, מכיוון שחלק ניכר מהמורים החרדים לא עברו הכשרה אקדמית דומה לזו של מורי החינוך הממלכתי. השליטה המפלגתית בחינוך החרדי משתלמת, וכיום עוד לפני השינוי, התקצוב פר-תלמיד ברשתות המפלגתיות הוא גבוה יותר:

המהלך של השנה האחרונה בא להשלים את המהפכה ולהשוות את בתי הספר המפלגתיים החרדיים לבתי הספר הציבוריים – גם בהיבט של שכר המורים. אם המהלך יושלם, ורפורמת אופק חדש תונהג בבתי הספר המפלגתיים החרדיים, מורות ומורים חרדים בחינוך המפלגתי יזכו לתנאי שכר דומים לאלה של מורי החינוך הממלכתי. 

הסיפור המדהים הזה, שמביא @shaharilan, הוא כנראה תמצית ההתנהלות של רשתות החינוך החרדיות מול המדינה ומול המורים שלהן עצמן. בחודשים האחרונים, בזמן שכניסת ״אופק חדש״ מתעכבת, הן החליטו לקבוע עובדות בשטח ולהכניס את התוספת של ״אופק חדש״ >> https://t.co/h0eGxvjw5v

— Shira Kadari (@shirakadari) February 12, 2024

פוסט של קרן ברל שעושה סדר בנושא:

גם מורות חרדיות זכאיות לשכר הוגן

מורות ומורים חרדים זכאים כמו שאר המורים לשכר הוגן, אבל המדינה משדרת מסר ברור: במקום לתעדף את מורות ומורי החינוך הממלכתי החרדי, ולהשוות את תנאי עבודתם (והכשרתם) למורי החינוך הממלכתי, היא מתעדפת את מורות ומורי החינוך המפלגתי החרדי, באמירה ברורה של מימון ציבורי ושליטה אוטונומית של המפלגות החרדיות בבתי הספר. ההתעקשות למנות את חיים ביטון מש”ס, שהיה מבכירי רשת החינוך המפלגתית, כשר נוסף במשרד החינוך, מעידה על הרצינות שבה המפלגות החרדיות מתייחסות לחינוך המגזרי שלהן, ולמאבקן נגד החינוך הממלכתי-חרדי:

אוטונומיה מהסוג הזה היא פתח לכרסום הדמוקרטיה, להעסקה פוגענית על בסיס נאמנות פוליטית, ולהמשך הכשרה לקויה של עשרות אלפי תלמידים חרדים מדי שנה – שמבטיחה את התלות המגזרית שלהם בהנהגה החרדית למשך דורות.

לדיון: 

• שכר הוגן הוא חלק חשוב מהצלחת מערכת החינוך, אבל האם המדינה צריכה לממן הוראה שסותרת את מטרות חוקי החינוך שלה עצמה?
• מה החלופה למימון בתי הספר המפלגתיים?
• למה ההנהגה החרדית מתנגדת לחינוך הממלכתי-חרדי בכזו עוצמה?

המאבק נגד אופק חדש בחינוך המפלגתי:

בעקבות ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והחינוכיות של יישום אופק חדש בחינוך המפלגתי החרדי, התעורר משרד החינוך והציע שרק מוסדות שילמדו ליבה יזכו ליישם את תנאי השכר של אופק חדש. אולם במשרד מתעלמים מהעובדה שהפיקוח על לימודי הליבה הוא רופף ממילא.

עמותת חדו”ש – לחופש דת ושוויון, עתרה לבג”צ נגד החלת אופק חדש בחינוך החרדי המפלגתי, בטענה שתוספת מאות מיליוני שקלים למוסדות הללו נעשית ללא כל התחשבות בסטנדרטים בסיסיים, תוך הפעלת שיקולים פוליטיים זרים שמנוגדים למטרות מערכת החינוך.

לדיון:

• למה הסוגייה של מימון מלא לחינוך החרדי-מפלגתי עוברת יחסית בשקט בציבור?
• מה ההשלכות ארוכות הטווח של המהלך?