CPT Tag: חינוך לשוויון

מטרות

1. הבנה מעמיקה: להעמיק את ההבנה של חג הפסח כסמל לחירות אישית וקולקטיבית, תוך בחינת משמעויותיו בהקשר היסטורי, תרבותי ואישי.
2. היבט אישי: הבנת החירות כתהליך אישי של היחיד, כל אחד צריך לשאות את עצמו מה היא ה”מצרים” שלו.
3. פיתוח אחריות ערכית: להדגיש את הקשר בין חירות לשוויון, אחריות ובחירה מושכלת, תוך הבנת החירות כבסיס לחיים דמוקרטיים ולקיום מוסרי.

מהלך הפעילות

פתיחה

פסח הוא חג החירות, אבל מהי חירות באמת? האם היא פשוט ההפך מעבדות, או שיש לה משמעויות עמוקות ומורכבות יותר? לאורך הדורות, חג הפסח הפך לא רק לזיכרון היסטורי, אלא לסמל חי שנוגע בשאלות של זהות, בחירה ואחריות. במערך הזה נחקור יחד את מושג החירות – איך הוא מתפרש במקורות היהודיים, מהו תפקידה של יציאת מצרים בזיכרון הלאומי, ואיך כל אחד מאיתנו יכול להבין את ה”מצרים” שלו בעולם המודרני. ננסה להבין איך חירות אינה רק אירוע מהעבר, אלא אתגר מתמשך שמלווה אותנו גם היום.

חלק א’

נכתוב על הלוח את המשפט “בכל דור ודור אדם צריך לראות את עצמו כמי שיצא ממצרים”.

נשאל:

• מה לדעתכם המשפט הזה אומר?
• למה חשוב ליהדות להזכיר את זכר יציאת מצרים, מה אנחנו אמורים בדיוק לזכור?

חלק ב’

נקרא ביחד קטע של ברל כצנלסון

“פסח! עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות נמסר דבר יציאת מצרים זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.
“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ”זכר ליציאת מצרים”. איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.

(מתוך: “מקורות לא אכזב”, לטקסט המלא).

שאלות:

• על מה חג פסח מחנך אותנו על פי תפיסתו של ברל כצנלסון? מה הצו שדורש מאיתנו חג הפסח?
• מה הכוונה בזיכרון שמופנה לעתיד?
• תסכימו עם אמירתו של ברל שיצר החירות טבוע עמוק בעם היהודי?

חלק ג’

נחלק לקבוצות עבודה, כל קבוצה מקבלת אחד מארבעה קטעים לימוד על זיכרון (עזרים).

בחזרה במליאה נשאל:

• למה לדעתך היהדות שמה במרכזה את יסוד החירות מה זה אומר עלינו כעם?
• איזו אחריות מטילה עלינו הבחירה בחירות כיחידי וכעם.

חלק ד’

מטלת כתיבה: נבקש לכתוב על דף את המשפט “המצרים שלי היא..” ההנחיה היא להמשיך את הטקסט בכתיבה רצופה במשך חמש דקות.

מי שירצו יוכלו לשתף אחרי חמש דקות של כתיבה

סיכום:

המערך בחן את חג הפסח לא רק כזיכרון היסטורי, אלא כקריאה אקטואלית לחירות אישית וקולקטיבית. דנו במשמעות המשפט “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” – ומה זה אומר עבורנו היום.
דרך קריאה בברל כצנלסון, שמואל הוגו ברגמן, שלמה דרך ואחרים, גילינו שהחירות היא לא רק שחרור מעבדות פיזית, אלא מאבק מתמשך באי-צדק, חירות פנימית מההרגלים והכבלים האישיים שלנו, וחובה מוסרית כלפי הזולת.
פסח מלמד אותנו שאין חירות אמיתית ללא אחריות, ושאנו מחויבים לשאול את עצמנו בכל דור – מהו ה”מצרים” שלנו? אילו כבלים אנו נדרשים לשבור? והאם אנו בוחרים בחירות שתיצור חברה צודקת ושוויונית יותר?

אסופת מערכי הימים הלאומיים

שיח עמוק על זהות, זיכרון, וערכים קולקטיביים. 

מערכים נוספים בסדרה

עיצוב זיכרון

זיכרון הקולקטיבי והאופן שבו משפיע על ומושפע מהמציאות החברתית.

לעמוד המערך

מטרות

1. הבנה של תפקידו של זיכרון חברתי משותף בעיצובה של חברה.
2. התמודדות עם דילמות באשר לעיצוב את הזיכרון הלאומי הישראלי לקראת “הימים הלאומיים”

מהלך הפעילות

פתיחה

הזיכרון שלנו אינו רק תיעוד של העבר, אלא חלק מהותי בזהות שלנו כיחידים וכחברה. אנו זוכרים אירועים משמעותיים, אבל איך הזיכרון הזה נבנה? מי מחליט מה ייזכר ומה יישכח? במערך הזה נבחן יחד את מושג הזיכרון הקולקטיבי – איך הוא מתעצב, כיצד הוא משפיע על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו כחברה, ואיזה תפקיד יש לנו בעיצובו. ננסה להבין איך הזיכרון הלאומי שלנו קשור לימים הלאומיים, ומה האחריות שלנו כלפי הדרך שבה אנו זוכרים את העבר ומשמעותו בהווה.

חלק א’

נבקש מהמשתתפות/ים לכתוב זיכרון אישי מאירוע בחיים שעיצב אותם.ן.

נשאל:

• מה הפך את הזיכרון הזה לכל כך משמעותי , למה דווקא הוא נחקק אצלכם?
• מה גורם לנו לזכור אירועים מסוימים בצורה יותר בולטת ? האם זה בהכרח החשיבות או גודל האירוע?

חלק ב’

נקרא ביחד הגדרה ל”זיכרון קולקטיבי”

“זיכרון קולקטיבי הוא מידע שנשמר על ידי קבוצות שגודלן יכול לנוע בין משפחה קטנה אחת לכל דוברי האנגלית או הסינית בעולם ואף האנושות כולה. הוא מאפשר לאנשים לחיות יחד וליצור קהילות וזהוּת משותפת, והקהילות בתורן מעצבות לעצמן את הזיכרון הקולקטיבי. זהו הזיכרון המתגבש סביב טקסים משותפים, כגון ליל הסדר בפסח והדלקת נרות חנוכה, שפות ופתגמים המשותפים לקהילה מסויימת, ועוד.”
(שני השלבים של הזיכרון הקוקלטיבי, יפתח דיבון)

שאלות:

• מה מבדיל בין זיכרון קולקטיבי לזיכרון אישי?
• האם יכול להיות שאנו “זוכרים” אירוע שבכלל לא השתתפנו בו או שקרה לפני שנולדנו ? איך אירוע כזה יכול להשפיע עלינו?
• איך לדעתכם מתעצב זיכרון קולקטיבי האם זה דבר שחברה עושה בצורה מודעת או לא מודעת?
• אילו אירועים לדעתכם נמצאים בזיכרון הקוקטיבי של העם היהודי ושל החברה הישראלית? (נערוך רשימה על הלוח)

חלק ג’

נחלק לקבוצות עבודה של 4-5. כל קבוצה בוחרת מועד מהרשימה שעשינו. על הקבוצה לחפש אופן זיכרון של אותו מועד מהאינטרנט ולענות על שאלות הבאות:

• מה השוני בין אופני הזיכרון?
• איזה ערכים האופנים השונים מבטאים? לאיזה אחת מהאופנים אתם יותר מתחברים?
• איך לדעתכם אופן הזיכרון מעצב את החברה?

חלק ד’

נישאר בקבוצות העבודה. כל קבוצה מקבלת אחד מארבעה קטעים לימוד על זיכרון (עזרים).

בחזרה במליאה נשאל:

• מה לדעתך השאלות שעלינו לשאול את עצמנו ביחס לאופן הזיכרון לקראת הימים הלאומיים?
• מה החשיבות של האקטיביות שלנו ביחס לעיצוב הזיכרון שלנו?

סיכום:

המערך לא עסק רק בזיכרון האישי שלנו, אלא כיצד הזיכרון מעוצב וכיצד הוא משפיע על זהותנו כחברה. הזיכרון הקולקטיבי אינו רק תיעוד היסטורי, אלא סיפור שהחברה מספרת לעצמה – סיפור שבונה זהות, מבליט ערכים מסוימים ומדחיק אחרים.

הזיכרון הלאומי מתעצב באופן מתמשך דרך טקסים, חינוך ושיח ציבורי, כשהשאלות המרכזיות הן: אילו אירועים נזכור, כיצד נבחר להנציח אותם, ואיזה מסר נעביר לדורות הבאים. המערך עורר מחשבה על האחריות שלנו בעיצוב הזיכרון – האם לקבל נרטיבים קיימים או להטיל בהם ספק, לחפש זוויות נוספות ולשאול מה חסר.

בסופו של דבר, זיכרון אינו רק מבט לעבר, אלא בחירה מודעת לעיצוב העתיד. אם נעצב אותו באחריות, הוא יהפוך לכלי משמעותי לבניית חברה מוסרית, מלוכדת וערכית.

מערכים נוספים בסדרה

פסח – חירות כזיכרון מכונן

חג הפסח כזיכרון היסטורי וכקריאה אקטואלית לחירות אישית וקולקטיבית.

לעמוד המערך