6 באוקטובר 1973, י’ תשרי תשל”ד. שבת. עיצומו של יום הכיפורים. שעה 14:00. צופרי המלחמה נשמעו בכל רחבי ישראל.
7 באקטובר 2023, כ”ב בתשרי תשפ”ד. שבת. שמחת תורה. שעה 06:29. אזעקות צבע אדום בכל ישובי הנגב המערבי ועד מרכז הארץ.
שני האירועים הללו, בהפרש של 50 שנה בדיוק, הם אירועי שפל היסטוריים למדינת ישראל. מלחמת יום הכיפורים עיצבה במידה רבה את ההיסטוריה של ישראל ועשור אחריה כבר היה הסכם שלום עם מצרים.
המלחמה ההיא הולחמה בתודעה הישראלית ליום הכיפורים עצמו ומכאן הזיכרון של מחדל המלחמה, גבורת הלוחמים, והשכול התחברו לצורך בחשבון נפש לא רק אישי, אלא גם קולקטיבי.
את אירועי השבעה באקטובר כדאי לעצב באופן דומה סביב המרכיבים הבאים: ציון המחדל, השכול, הגבורה וחשבון הנפש האישי והלאומי. ציון השכול והגבורה נדרשים לשם החיבור הרגשי ולשם חיזוק תחושת המסוגלות והתקווה, ואילו זיכרון המחדל וחשבון הנפש נדרשים כדי שהשפעות האירוע יעצבו את החברה לכיוון חיובי, מלוכד והומאני ויאפשרו לקיחת אחריות ושינוי מחשבתי והתנהגותי.
השנה אנו מציינים שנתיים לטבח, לחטיפות ולפרוץ המלחמה בעזה – ושנתיים אחרי, עדיין מדובר באירוע שטרם הסתיים. הזיכרון חי ופועם, וההתמודדות עימו מחייבת אותנו לא רק להביט אחורה, אלא גם לשאול כיצד אנו מחנכות ומחנכים את הדור הצעיר אל מולו. מתוך כך ריכזנו כאן הצעות למערכי שיעור ופעילויות שיכולים לשמש מצפן חינוכי ליום משמעותי זה.
מערכים מבית המגדלור
התקווה לשלום
בתוך מציאות של מלחמה וכאוס חברתי ופוליטי שלא רואים את סופו, מאתגר למצוא סיבות חינוכיות לתקווה. מערך זה לזכר ויויאן סילבר מזכיר לנו שלכולם מגיע חיים הוגנים ובטוחים.
גבורה בדואית בשבת השחורה
מתקפת ה-7/10 גבתה קורבנות מהחברה הבדואית, אך גם הובילה לסיפורי גבורה והקרבה של בדואים שיצאו להגנתם של אזרחים.
(עדיין) נאבקים להשבת החטופים
יותר משנתיים חלקים מהלב של כולנו עדיין שבויים בעזה. יש לנו החובה להיות עם משפחות החטופים במאבק להשבתם, ואסור לנו לתת לחטופים לרדת מסדר היום הציבורי והחינוכי. גם מעשה קטן – שיחה בכיתה, תליית שלט, שיתוף ברשת או הצטרפות לפעולה קהילתית – יכול לשמר את הנושא בלב השיח ולהזכיר שהמאבק להשבתם הוא משימה משותפת של כולנו.
ברוח זאת אנחנו מציעים להטמיע את הקאונטר של מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים. הקאונטר מאפשר לבעלי ובעלות אתרים ברשת להפגין הזדהות ותמיכה בהחזרת מאות החטופים והנעדרים באמצעות הטמעה פשוטה של שורת קוד אחת בלבד. להסבר ולקודים הנדרשים באתר של מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים.
במהלך השנתיים האחרונות כתבנו ופרסמנו מספר מצפנים העוסקים בחטופים ובמאבק להשבתם. בחרנו שניים מהם הרלוונטיים גם למועד מיוחד זה. אפשר ליחד לכך שיעור/מפגש או לשלב את החומרים במערכים שלכםן לקראת יום הזיכרון של ה- 7 באוקטובר.
לא שוכחים ולא מפקירים את החטופים
מצפן שנכתב בעת המלחמה עם איראן ועוסק בחובה האזרחית והמוסרית שלנו להמשיך ולהיאבק.
הם מתווכחים ואנחנו מתים
עסקה להחזרת החטופים נמצאת על השולחן, וחלון ההזדמנויות הולך ונסגר. כשבקבינט נושבות רוחות של הפקרת החטופים, הציבור חייב לדרוש את השבתם.
הצעות נוספות ומעולות למערכי שיעור
מערך שיעור של קדמה
מערך המחבר המחבר בין סיפורים אישיים של שורדי ה- 7 באוקטובר ומשפחותיהם, לחוויה של ‘תקווה’ ואיך אפשר להחזיק בה גם כשהכל מתמוטט מסביב.
מערכים של פרדס
פרדס מציעים ארבעה מערכים שונים המוקדשים ל- 7 באוקטובר. כל אחד מן הארבעה עוסק בזווית אחרת ומביא דגש אחר: אובדן ושכול, המחדל, הגבורה, תקומה ותקווה.
יום אחד באוקטובר
המערך מבוסס על קריאת קטעים מתוך הספר “יום אחד באוקטובר” מאת יאיר אגמון העוסקים בשלושה נושאים שונים: גבורה, מוסר, ייאוש ותקווה, בליווי שאלות מנחות.
מאגר סיפורי השראה (אקורד-פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי)
סיפורי מקרה המבטאים סולידריות ועזרה הדדית בין חברי קבוצות חברתיות שונות בישראל בתקופת המלחמה שהחלה באוקטובר 2023
השראה מסיפורים אישיים של התמודדות וצמיחה (תל”י)
מערך שיעור הכולל סיפורים שהתרחשו במלחמה לצד סיפורי התמודדות מתקופות שונות. זהו מערך על התמודדות, על צמיחה מתוך משבר, ועל היכולת להשתקם ולהאמין בעצמנו.
הצעות לטקסים וכינוסים
אוגדן טקסטים (המועצה לחינוך ממלכתי עברי): אוגדן הנכתב ביום השנה הראשון לציון ה- 7 באוקטובר. האוגדן מכיל טקסטים מגוונים העוסקים גם בשכול, גם בגבורה וגם בתקווה.
הצעה לטקס והתכנסות (המדרשה באורנים – החלוץ): במלאות שנתיים לאירועי השבעה באוקטובר, המדרשה מציעה שתי אפשרויות לציינו: טקס והתכנסות. שתי האפשרויות כוללות טקסטים מגוונים העוסקים בזיכרון של הכאב והשכול, בקריאה להשבת החטופים וגם בתקווה.
סיכום
יום הזיכרון לשבעה באוקטובר איננו רק מבט לאחור, אלא התמודדות עם מציאות שעדיין נמשכת. הוא יישאר פתוח ופצוע כל עוד החטופים לא שבו, המלחמה בעזה לא הסתיימה, ועדת חקירה ממלכתית לא קמה, והחברה הישראלית לא שיקמה את עצמה כחברה דמוקרטית וחפצת חיים. בתוך מציאות זו אנו כואבים ומתאבלים, וגם נדרשים לעמוד על עקרונותינו – להמשיך לחנך להומניזם, לכבוד האדם ולדמוקרטיה גם בשעות קשות של מלחמה. דווקא מתוך הכאב והמשבר עלינו לטפח חזון של עתיד אחר – עתיד של פיוס, של תיקון, ושל שלום.