מטרות
- הבנה מעמיקה: להעמיק את ההבנה של חג הפסח כסמל לחירות אישית וקולקטיבית, תוך בחינת משמעויותיו בהקשר היסטורי, תרבותי ואישי.
- היבט אישי: הבנת החירות כתהליך אישי של היחיד, כל אחד צריך לשאות את עצמו מה היא ה”מצרים” שלו.
- פיתוח אחריות ערכית: להדגיש את הקשר בין חירות לשוויון, אחריות ובחירה מושכלת, תוך הבנת החירות כבסיס לחיים דמוקרטיים ולקיום מוסרי.
מהלך הפעילות
פתיחה
פסח הוא חג החירות, אבל מהי חירות באמת? האם היא פשוט ההפך מעבדות, או שיש לה משמעויות עמוקות ומורכבות יותר? לאורך הדורות, חג הפסח הפך לא רק לזיכרון היסטורי, אלא לסמל חי שנוגע בשאלות של זהות, בחירה ואחריות. במערך הזה נחקור יחד את מושג החירות – איך הוא מתפרש במקורות היהודיים, מהו תפקידה של יציאת מצרים בזיכרון הלאומי, ואיך כל אחד מאיתנו יכול להבין את ה”מצרים” שלו בעולם המודרני. ננסה להבין איך חירות אינה רק אירוע מהעבר, אלא אתגר מתמשך שמלווה אותנו גם היום.
חלק א’
נכתוב על הלוח את המשפט “בכל דור ודור אדם צריך לראות את עצמו כמי שיצא ממצרים”.
נשאל:
- מה לדעתכם המשפט הזה אומר?
- למה חשוב ליהדות להזכיר את זכר יציאת מצרים, מה אנחנו אמורים בדיוק לזכור?
חלק ב’
נקרא ביחד קטע של ברל כצנלסון
“פסח! עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות נמסר דבר יציאת מצרים זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.
“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ”זכר ליציאת מצרים”. איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.
שאלות:
- על מה חג פסח מחנך אותנו על פי תפיסתו של ברל כצנלסון? מה הצו שדורש מאיתנו חג הפסח?
- מה הכוונה בזיכרון שמופנה לעתיד?
- תסכימו עם אמירתו של ברל שיצר החירות טבוע עמוק בעם היהודי?
חלק ג’
נחלק לקבוצות עבודה, כל קבוצה מקבלת אחד מארבעה קטעים לימוד על זיכרון (עזרים).
בחזרה במליאה נשאל:
- למה לדעתך היהדות שמה במרכזה את יסוד החירות מה זה אומר עלינו כעם?
- איזו אחריות מטילה עלינו הבחירה בחירות כיחידי וכעם.
חלק ד’
מטלת כתיבה: נבקש לכתוב על דף את המשפט “המצרים שלי היא..” ההנחיה היא להמשיך את הטקסט בכתיבה רצופה במשך חמש דקות.
מי שירצו יוכלו לשתף אחרי חמש דקות של כתיבה
סיכום:
המערך בחן את חג הפסח לא רק כזיכרון היסטורי, אלא כקריאה אקטואלית לחירות אישית וקולקטיבית. דנו במשמעות המשפט “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” – ומה זה אומר עבורנו היום.
דרך קריאה בברל כצנלסון, שמואל הוגו ברגמן, שלמה דרך ואחרים, גילינו שהחירות היא לא רק שחרור מעבדות פיזית, אלא מאבק מתמשך באי-צדק, חירות פנימית מההרגלים והכבלים האישיים שלנו, וחובה מוסרית כלפי הזולת.
פסח מלמד אותנו שאין חירות אמיתית ללא אחריות, ושאנו מחויבים לשאול את עצמנו בכל דור – מהו ה”מצרים” שלנו? אילו כבלים אנו נדרשים לשבור? והאם אנו בוחרים בחירות שתיצור חברה צודקת ושוויונית יותר?
מערכים נוספים בסדרה
עיצוב זיכרון
זיכרון הקולקטיבי והאופן שבו משפיע על ומושפע מהמציאות החברתית.