לראשונה בתולדות המדינה יפלה חוק הגיוס לצבא בין אזרחים חייבי-גיוס. בזמן שבוגרי בתי הספר הממלכתיים בני ה-21 יעלו לשמירות, יתצפתו בגבולות ויסכנו את חייהם, ייהנו חבריהם החרדים לשנתון מפטור גורף. בקרוב תקדם קואליצייתהסקטוקרטיהאת יוזמת החקיקה של מתווה הגיוס החדש, שיעניק פטור חוקי משירות צבאי לבחורי ישיבות כבר מגיל 21. מאזשממשלת בגין ביטלה ב-1977את הגבלת הפטור לתלמידי ישיבות, זינק מספר החרדים שלא מתגייסים בכמעט פי שמונה. בעשור האחרון עבר חוק הגיוסמסלול מפותלשהושפע ממגמות חקיקה סותרות, אך בשורה התחתונה נמצא שיעור הגיוס של חרדים במגמת ירידה ברורה:
השינוי הצפוי
במצב הקייםמקבלים צעירים חרדים דחייה חוזרת של גיוס לצבא כל עוד הם לומדים בישיבה מוכרת. להלכה, החוק אינו פוטר אותם משירות צבאי עד שהם מגיעים לגיל 28. בגיל זה הם זוכים לפטור משירות כי צה”ל אינו נוהג לגייס חיילים בגיל זה. המפלגות החרדיות בקואליציה מקדמות מצד אחד מתווה חקיקה שיוריד מצד אחד את גיל הפטור הקבוע ל-21, ומצד שני בולמות את שילוב החרדים בשוק העבודה על ידי הגדלת קצבאות האברכים ומימון מוסדות חינוך פרטיים ללא לימודי ליבה. מטרת ההנהגה החרדית היא לשמר אתמנגנון התלותהמגזרי שפוגע בחברה החרדית – כפי שקרה בקורונה ובאסון המירון – ומונע את שילובה. כאשר מתוך צה”לנשמעים כבר קולותשמאשרים את הפטור לחרדים, ובממשלה הנוכחית מתנגדיםלמתווה שירות אזרחי או צבאילכולם, אין פלא שאלה הדעות שקיימות ברחוב החרדי:
שאלות לדיון
איזה תחושות מעורר שינוי החקיקה?
מה הקשר בין חוק הגיוס החדש ובין משבר הדמוקרטיה הישראלית?
מה ההשלכות של חוק שפוטר מגיוס קבוצה אחת, ומחייב בגיוס את כל השאר?
תרבות החברה החרדית
אלי ביתאן מתייחס בפוסט שלו על אסון המירון למאפיינים של החברה החרדית והביטוי הפוליטי שלהם. קראו את הפוסט ודונו:
שאלות לדיון
למה הכוונה בכך שיש אנרכיה חרדית ולא אוטונומיה חרדית?
האם לדעתכם הפוליטיקה החרדית משרתת את הציבור החרדי בחוק הגיוס? באיזה אופן היא גם פוגעת בו?
האם גיוס שוויוני של כולם זה הפתרון הרצוי?
אורי קידר, מנכ״ל ישראל חופשית, מצביע על הבעייתיות של ״מכסות גיוס״ וטוען כי חובת הגיוס צריכה לחול על כל פרט בישראל.
ארגון ״פנימה״ פיתח את מתווה השירות “שווה לכולם” במטרה לסיים את משבר הגיוס לצה”ל המלווה את ישראל עשרות שנים. מתווה זה מציע מודל חדשני שבמסגרתו כל צעיר וצעירה בישראל משרת/ת בשירות משמעותי ובאופן מותאם מבחינה תרבותית וקהילתית.
לעומת זאת, ד״ר נחומי יפה, חוקרת חרדית באוניברסיטת ת״א, עוררה סערה כשאמרה ״לגייס חרדים זה להקים דאעש״ וטענה כי “כל עוד החרדים לא עוברים תהליך אזרחות וליברליזציה, זה מסוכן”.
שאלות לדיון:
האם העברת מתווה לגיוס שוויוני לכל חלקי האוכלוסיה זה המודל הרצוי?
ד״ר יפה מזהירה מפני ההשלכות האפשריות של שילוב חרדים בצה״ל ללא תהליך אזרחות – מה דעתכם?
על מה מבוססת ההתנגדות של מנהיגי החברה החרדית ללימודי ליבה ושירות צבאי? האם ניתן לייצר מסלולים לשילוב החברה החרדית תוך כדי התחשבות ברצונם לקיים אורח חיים חרדי?
להרחבה
מערך 1:
מצפן: המאבק לגיוס שוויוני של חניכי מכינות, ש”ש וישיבות הסדר
בעקבות המלחמה הקדים צה”ל את גיוסם של 1300 חניכי מכינות ושנת שירות, אך הטיל את רוב המעמסה על המסגרות החילוניות. בעקבות מאבק ציבורי נחוש, אוזנו מעט מכסות הגיוס כך שגם תלמידי ישיבות הסדר יגוייסו ביחס לשיעורם הכללי, אך העוול עודנו קיים.
מערך שלוקח נושא סבוך ומפותל ומנסה להנגיש אותו, ולהסביר מדוע יישום רפורמת אופק חדש במוסדות החינוך החרדיים המפלגתיים הוא מהפכה שיהיו לה השלכות הרסניות לשנים ארוכות.
“הדגל שלנו הוא מלחמה חד־משמעית בפרוגרס. צריך לשנות את הסטטוס־קוו, ולדאוג שהיהדות תהיה מוכרת בכל פינה מפינות חייה של המדינה. ישראל תהיה מדינה שומרת שבת בפרהסיה, משפחות להט”ביות לא יזכו להכרה, ונשים לא ישרתו בצבא. תרומתן תהיה בכך שיינשאו ויגדלו משפחה. אנחנו לא נהיה כמו מדינות שהן לכלל אזרחיהן. חלילה. ערכי היהדות עומדים מעל זכויות הפרט. תראו, אני מקבל כלים ותקציבים, באתי לעבוד, ואנחנו ננקה את המערכות הציבוריות. תבחנו אותי, יש לנו סבלנות. זוהי רק התחלת ההתחלות”
בחדרים סגורים, אבי מעוז, תחקירו של מורדי מילר, הארץ
הפיקוח על התכנים
אזעקת אמת – אבי מעוז משתלט לנו על בתי הספר!
האחריות על תוכניות גפ"ן, תוכניות המשולבות בכל מערכות החינוך (כן, גם הממלכתית), מועברת לידי סגן השר אבי מעוז שהצהיר בגלוי על רצונו להחליף תוכניות המקדמות פלורליזם, הכלה ושוויון מגדרי לתכניות הדתה ופרופוגנדה משיחית. pic.twitter.com/rAdMNzZIfJ
מה החשש הקיים מתפקידו של מעוז כסגן שר במשרד החינוך ומסמכויות הפיקוח על תכנים שניתנו לו?
מה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות כדי להגן על מסגרות החינוך הממלכתי הקרובות אלינו?
אל מול ערכיו הסדורים של מעוז ומפלגת נֹעם, מה צריכה להיות תפיסת העולם של החינוך הממלכתי?
להרחבת הדיון:
ראיון עם עו”ד איתמר קרמר, העומד בראש משמר החינוך הממלכתי:
הגבול האדום של הליברלים – שירלי רימון ברכה, מנהלת אגף החינוך של תל אביב, בראיון על חשיבות החינוך הממלכתי, ועל מה שיוביל את ת”א יחד עם רשויות אחרות, ליצירת אוטונומיה בחינוך הממלכתי:
מותר להימנע מהנחיותיו של אבי מעוז – בבירור משפטי שנערך באגודה לזכויות האזרח, מותר למורות, מורים ומנהלים לסרב להנחיות של הרשות לזהות יהודית:
האגודה לזכויות האזרח מבהירה למנהלי/ות בתי הספר ולרשויות המקומיות, כי לסגן השר במשרד ראש הממשלה, אבי מעוז, לא ניתנה כל סמכות לקבוע תכנים חינוכיים או לפקח עליהם, ומותר להתעלם ממנו ולא לשתף עימו פעולה https://t.co/vc9U7EsqpJ >>>
בהתאם לקהל היעד ולזמן המתוכנן, יש לתאר את המהלך שאנחנו עומדים לעבור.
הסבר למחנכ.ת: בשביל להתחיל, ננסה להבין מה הקבוצה יודעת על המושג ‘פסקת ההתגברות’.
שמש אסוציאציות (5 דק׳)
שואלים, מהי פסקת ההתגברות; כותבים את התשובות ב’שמש אסוציאציות’.
דיון:
מי מתגבר על מי בעצם? למה צריך להתגבר? באילו מצבים אתם חושבים שיש צורך לבית המשפט להגביל או להתגבר על חוק שהכנסת חוקקה? באילו מצבים אתם חושבים שהכנסת תרצה להתגבר על פסקה של בג”צ?
שלוש רשויות (5 דק׳)
3 הרשויות:
מציירים על הלוח (או משתמשים בשקף 1 במצגת עזר) משולש ורושמים בכל קודקוד רשות אחרת – בית המשפט העליון, הכנסת, הממשלה.
דיון:
מה הרשות שהכי מייצגת לפי דעתכם את המהות הדמוקרטית? מהי בכלל המהות הדמוקרטית? איזו עוד רשויות קיימות מעבר למשולש הזה (למשל, יש הטוענים שהרשות הרביעית היא התקשורת). בסדנה למחנכים ניתן לשאול, מה התפקיד של החינוך בתוך דמוקרטיה.
עריצות הרוב (10 דק׳)
סכנת עריצות הרוב:
מציגים (שקף 2 במצגת עזר) או כותבים על הלוח את הציטוט הבא מתוך ספרו של אלכסיס דה-טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, מן הספרים החשובים בתולדות המחשבה המדינית המודרנית. דה-טוקוויל מזהיר בו מפני סכנת עריצות הרוב:
נטייתן הטבעית של דמוקרטיות היא לרכז את כל הכוח החברתי בידי הגוף המחוקק. הואיל וגוף זה הוא כוח הנובע באורח הישיר ביותר מן העם, הרי הוא גם נוטל חלק רב ביותר בעוצמתו הכל יכולה של העם. ניכרת בו אפוא מגמה קבועה להשיג שליטת יחיד על כל הסמכויות. ריכוז זה של סמכויות מזיק מאוד למינהל תקין ומשמש יסוד לעריצותו של הרוב. מחוקקי המדינות החברות נכנעו לעתים קרובות לנטיות הדמוקרטיות הללו; מחוקקיו של האיחוד התנגדו להן תדיר ובאומץ רוח. (עמ’ 158)
אחד הגורמים המסייעים יותר מכל השאר לשמירת קיומה של הרפובליקה הדמוקרטית (…) הוא מבנה הרשות השופטת. הראיתי איך בתי המשפט משמשים לריסון סטיותיה של דמוקרטיה, ואיך הם בולמים ומנחים את דחפי הרוב אם כי לעולם אינם מצליחים להפסיק את פעילותו. (עמ’ 302)
דיון:
מתי הרוב הופך לעריץ וזקוק לריסון?
אל מה טוקוויל מתכוון באומרו שבתי משפט מרסנים את הרוב, אבל לא מפסיקים את פעילותו?
צפייה בסרטון (15 דק׳)
בעמוד מס. 14 (עזר מס. 1) תמצאו מספר אפשרויות לסרטונים המציפים דיונים בהקשרים שונים על פסקת ההתגברות. מומלץ לבחור לפי רמת הקבוצה:
דיון:
מה ההבדל בין שלטון העם לשלטון הרוב?
מה הבעייתיות בכך שהרוב קובע?
למה חשוב להגן על עצמאותו של בית המשפט העליון?
למה לדעתכם פסקת ההתגברות חשובה כל כך למפלגות הימין?
הסבר למחנכ.ת: מומלץ לקרוא מראש את נייר העמדה הקצר של עמיר פוקס, ואת ההסבר שלו על הפרדת הרשויות, בשביל להיות מסוגלים לענות על שאלות בהרחבה.
המסר החשוב כאן הוא שפסקת ההתגברות ורעיונות העליונות היהודית של הימין מבקשים לבסס תפיסה גזענית של דמוקרטיה ליהודים בלבד, כשאין לגיטימציה לנציגים ערבים להיות חלק מהרוב.
חלק ב’: מי הראשונים להפגע
המרוויחות מבג״צ (10 דק׳)
החשש מהיחלשות של בג”צ עשויה לפגוע במשמעות הכללית של בג”צ לא רק בהקשר של פסילת חוקים. סרטון קצר על הפגיעה הפוטנציאלית של בג”צ בנשים. אחת הדוגמאות המעניינות של המשמעות של בג”צ:
עכשיו נפגוש ניתוח של פרופ’ עידן לנדאו, בלשן ופובליציסט שפועל נגד הכיבוש הישראלי בשטחים. אפשר להתווכח על התחזית שלו, אבל חשוב להכיר את התנאים והנתונים.
עידן לנדאו | נובמבר 2022
הדפיסו את שרשור הציוצים של פרופ׳ לנדאו (עמ׳ מס. 19-22, עזר מס 5), וגזרו כל ציוץ בכדי לייצר את כרטיסיות הפעילות.
מהלך:
מסבירים לקבוצה שעכשיו נקרא בשקט כרטיסיות בזו אחר זו. יש להעביר למי שמשמאל את הכרטיסיה בתום הקריאה, כך עד שהאחרון מסיים לקרוא.
למחנכ.ת: יש להעביר את הכרטיסיות בקצב איטי, כדי שכולם יספיקו לקרוא, בלי שיווצר פקק. בחלוקת הכרטיסיות חשוב להבחין שאין עומס כרטיסיות אצל מישהו במעגל, וששומרים על השקט תוך כדי קריאה – כל החלק הזה מתבצע בשקט, עד שהאחרון מסיים לקרוא.
דיון:
עד כמה זה מופרך בעיניכם שהאלימות שחווינו במאי 2021 תחזור על עצמה?
במה יהיה שונה המצב כשבן גביר, שחולל את גל האלימות הקודם בתור חבר כנסת סהרורי, יכהן כעת כשר בממשלה?
מה אנחנו יכולים לעשות במצב של גל אלימות דומה?
למחנכ.ת: לנדאו מסביר את התנאים ליצירתו של גל אלימות בין יהודים לערבים בשראל, שיבטל את ההבדל בין ההתנחלויות לערים המעורבות, ויחמיר מאוד את מצב היחסים בין אזרחים יהודים וערבים. הוא טוען שזה מהלך מכוון של הממשלה החדשה, שנשען על גורמים ושינויים תפיסתיים שטופחו במשך שנים, בהם הקמת ארגוני מיליציה כמו ‘השומר החדש’, שימוש בצה”ל כנגד אזרחים, ויצירת תסיסה מכוונת בציבור הערבי. לנדו מסביר שהמטרה היא יצירת עימות אלים בין המדינה ואזרחיה הערבים, במטרה לשנות את מעמדם מאזרחים לאויבים, וכל זה, בחסות תקשורת המיינסטרים.
חלק ג’: מחאה אזרחית ותגובה פוליטית
למיטיבי לכת – מה אפשר ללמוד מתגובות שגויה (15 דק’)
הסבר:
הממשלה החדשה יוצרת רושם שגוי, כאילו המאבק מתקיים נגד דתיים – לאומיים וחרדיים, ונגד מצביעי הליכוד מהפריפריה. אבל השאלה הגדולה היא לא איך להיאבק בציבורים האלה, אלא איך לבנות שותפויות חוצות מגזרים ומעמדות סוציו-אקונומיים, שיאפשרו להציב חלופה דמוקרטית, שוויונית וסולידרית ברחוב ובארגונים האזרחיים, למול הממשלה הניאו-ליברלית המגזרית הקיצונית ביותר שקמה כאן. המטרה שלנו היא לערער על הנחה של רבים שמאבק בממשלה הוא מאבק באנשים שנחשבים חלק מהמגזר שלה.
מהלך:
מקרינים על הלוח את הפוסטים (שקף 3 במצגת העזר), שהתפרסמו בעקבות הניצחון של הימין בבחירות:
דיון:
מה דעתכם על הטקסטים הללו? מה הם מייצרים? מה החלוקה שהם מייצרים בתוך החברה הישראלית? מה דעתכם על החלוקה הזו וכיצד ניתן לייצר חלוקות אחרות בעצם?
איפה עמרי חורש והקופאית בסופר, דווקא היו יכולים להיפגש? (לדוגמא: המאבק על שכר המינימום; חוק הקופאיות של שלי יחימוביץ’, שנאבקה בעצמה על זכויות להט”ב)
כיצד מצליחים לרתום ציבורים רחבים להגן על הדמוקרטיה הישראלי ולייצר מאבקים לא מגזריים?
דיון מסכם (20 דק׳)
איך אנחנו יכולים להרחיב שותפויות ברמה המקומית?
במידה ולא עשיתם את החלק הקודם ניתן לייצר מעבר ישיר להצעה שלנו לסיכום – יצירת שותפות חוצת מגזרים למען קידום חברה דמוקרטית ושוויונית.
מסבירים למשתתפים שעליהם להסתובב בין הכתבות השונות, ולרשום מחשבות ותחושות שעלו בהם לנוכח הקריאה. לאחר שכולם סיימו לעבור על כל הכתבות והטקסטים, מחזירים את הדפים עם הרישומים למעגל, ומנחים דיון.
דיון:
איך הרגשתם לקרוא את הדוגמאות השונות?
מה אנחנו צריכים לעשות כדי להרחיב את ההיכרות שלנו עם ציבורים שהם לא אנחנו?
איזה שותפויות אנחנו יכולים לקדם ברמה המקומית והארצית שלנו כארגון או מקום?
מסר לסיכום
המאבק לדמוקרטיה ולשוויון של המחנה הדמוקרטי-ליברלי עובר דרך שותפות חוצת ‘שבטים’. פירוק החשיבה המגזרית, וסולידריות אזרחית ופוליטית בין פריפריה למרכז, חילונים דמוקרטיים ודתיים דמוקרטיים, ושותפות יהודית-ערבית, הן האיום הכי גדול על הממשלה החדשה, שתתאמץ ככל יכולה לפרק את הדמוקרטיה ולשחוק את השוויון והאוניברסליות. הסולידריות הזו מתחילה בבבית הספר, בארגון, בתנועה, בסניף וביישוב שלי, והיא תהיה סלע איתן גם בימים קשים שיבואו תחת כהונת הממשלה החדשה.
טל שניידר, כתבת מדינית ופוליטית. לשעבר כתבת חוץ בוושינגטון די.סי וכתבת מדינית של העיתון גלובס. משפטנית בהשכלה. מומחית לפוליטיקה אמריקאית, מערכות בחירות וקמפיינים בארה״ב ובישראל ומומחית ליחסי חוץ של ישראל.
ב30 השנים האחרונות – מורה, מנחה, מרצה, רכזת חברתית, מדריכה פדגוגית ואקטיביסטית חברתית-סביבתית-פוליטית. בעלת תואר שני בהיסטוריה כללית, הכשרה בהנחיית קבוצות דיאלוג, ניסיון רב בהוראה דיאלוגית, בהדרכת מורים, ובפיתוח תכנים לחינוך הומניסטי וחינוך לדמוקרטיה.
ד”ר תומר פרסיקו הוא המנהל האקדמי של קולות ועמית מחקר במכון שלום הרטמן. בעבר היה מרצה אורח במכון הלן דילר למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, עמית בכיר במרכז ללימודי המזרח התיכון שם, ומרצה בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. פרסיקו חוקר את הרוחניות העכשווית, זהות יהודית מודרנית ותהליכי חילון והדתה. ספרו ‘מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו’ יצא בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2016. ספרו ‘אדם בצלם אלוהים: הרעיון ששינה את העולם ואת היהדות’ יצא ב-2021 בהוצאת ידיעות ספרים.
נעם גדרון הוא מרצה בכיר במחלקה למדע המדינה ובתוכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. המחקר שלו בוחן את עליית הפופוליזם והקיטוב במדינות המערב מנקודת מבט השוואתית.
ביתו הפרטי של דוד בן-גוריון בתל אביב הוא אינו רק בית, אלא סמל למנהיגותו של דוד בן- גוריון. מתוך כך, אנו מבקשים להשתמש בו כדי להיכנס אל מאחורי הקלעים של חייו של מנהיג.
הסיפור ההיסטורי שהתרחש בין כתלי הבית משמש עבורנו מנוף לשיח ערכי-חינוכי, פתוח וכן על ההווה ועל העתיד. בית בן-גוריון מייצר מרחב בלתי פורמלי הן לדיאלוג על מורשתו של בן-גוריון והן על המנהיגות והממלכתיות בחברה הישראלית.
נדב תמיר מכהן כמנכ”ל בישראל של JStreet – הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
פעיל פוליטי מזה למעלה מעשור. חבר הנהגה וממקימי תנועת “עומדים ביחד”. עסק בכתיבת תוכן ובארגון קהילתי בתנועה, וכיום רכז פיתוח של תחום הארגון הקהילתי בתנועה ובמטה האזרחי. בעבר פעיל באיגי (ארגון הנוער הגאה) ובאגודת הלהט”ב. ממובילי יוזמת “גרין ניו דיל לישראל” להתמודדות חברתית עם משבר האקלים, חבר בפורום האקלים הישראלי וכותב ומרצה בנושא בבמות שונות. דוקטורנט ללימודי מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.
