“התרופה כנגד השתרשות המיליטריזם בישראל איננה פסילתו המוסרית של השירות הצבאי, אלא ביציקת תוכן חיובי בשירות הצבאי, מבחינה רעיונית ומעשית כאחד (…) על המפקדים לא רק להכשיר חיילים טובים, כי אם גם לחנך אזרחים טובים וחברה מעולה במיטב מעלות אנוש ולאום.”

(יגאל אלון, חובה ואחריות חברתית כצורך ממשי \ מסך של חול)

 

השירות הצבאי מובנה במסלול חייהם של מרבית הצעירים ישראל. אולם רק מיעוט מתוכם זוכה לשיחה על האתגרים והמשמעויות הרגשיות והערכיות שטמונות בשירות, לפני גיוסם. חלק ניכר ממה שמכונה ‘הכנה לצה”ל’ מתמקד בהיבטים פרקטיים ושאלות של שיבוץ ומיון. עיסוק חינוכי בנושא מחייב לברר עם החניכים והחניכות את המניעים לשירות משמעותי יותר; לפתוח את הצד הרגשי הנוגע לציפיות ולחששות לקראת הגיוס; ולעודד שיח על שירות מוסרי ושמירה על ערכים הומניסטיים.